הבן שלי כשה היה בן 9-10 חודשים התחיל להתעורר בלילות ולבכות. בהתחלה הייתי בודקת האם הוא רטוב או כואב לו משהוא. כאשר הבנתי שאין שום דבר פיזי שמפריע לו, פשוט הייתי לוקחת אותו למיטתי וממשיכה לישון. כמובן הכלל הוא שהילד ישן בין ההורים שלא יפול מהמיטה. את לוקחת את התינוקת, נותנת לה מוצץ ומנענעת אותה כמה שניות על הידיים, לאחר מכן את נכנסת למיטה ומניחה את הילדה בינכם כאשר הדבר החשוב הוא החיבוק והמגע. שהיא כל הזמן תרגיש את החיבוק שלך. היא יכולה להיות על הבטן שלך, או על הצד בינך לבין בעלך. כאשר היא עדיין בוכה, תיתני לה תפיכות קלות על התוסיק בקצף של נידנוד. אולי בלילה ראשון יהיה לך קצת קשה, אך בהמשך את תראי שזה ממש נותן לכם אפשרות לישון.
אני חושבת שזה קורה לילדים בגלל חרדת נתישה שאופיינית לגיל הזה. כעת החמוד שלנו כבר בין שנתיים. בדרך כלל הוא ישן לבד, אך כאשר לפעמים הוא מתעורר בלילה עם בכי, ללא היסוס אני לוקחת אותו למיטה שלנו וכולם ממשיכים לישון בכיף.
אין לי שום פחד שהוא יתרגל לזה וישן כך כל החיים. אחיו הגדול גם מאוד אהב את המיטא שלנו, עד שיום אחד הוא קם מיוזמתו ואמר לנו שהוא לא זקוק יותר לישון איתנו.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
