אני משאירה את הבמה לבנות האחרות בכל ההתיחסות להחלטה שלך האם להמשיך מערכת יחסים עם גבר שמוכן לתת כל כך מעט. אוהב להבטיח, אבל לא כל כך לקיים, וגם באיזושהי מידה מתחמק (לפחות לפי מה שאת כותבת). ואתרכז בשאלה הישירה שלך.
ההתערבות בחייו של מישהו אחר, בצורה כל כך בוטה, נראית לי על גבול חוסר אנושיות. אתם אנשים מבוגרים. כל אחד מקבל את ההחלטות לעצמו ואת הבחירות שלו, מבצע מתוך סולם הערכים שלו. הוא את שלו עושה. מי את, שתקבלי החלטות בשבילו? מי נתן לך את ההרשאה, לטרוף חיים של אחר (גם אם כדי לממש את החלומות שלך). האם את יודעת באמת, מה תהיה השפעה של התערבות כזו על חייו, על חיי ילדיו, על אישתו - ועל חייך? האם את באמת חושבת שהוא יסלח לך על זה אי פעם? (בלב. לא במילים). האם את היית סולחת אם היו עושים לך דבר כזה?
אולי את מנתחת את הסיטואציה לא נכון? אולי המפגשים שלכם באמת עוצמתיים, אבל הוא לא באמת רוצה לחיות את חייו איתך? אולי לא בא לו לנתק את הקשר איתך, כי נחמד וטוב, אבל מה שיש לו היום מספק אותו?
את שואלת את השאלה מתוך מקום תמים שחושב לעצמו : "הוא לא מסוגל לעשות את המעשה בעצמו, ומתחנן למי שיעשה אותו במקומו" והנה את קופצת ומתנדבת "לסדר" לו את המסלול המהיר לגרושין. ואולי החיים יובילו אותו ואת אשתו למקום של ביחד, ולא לגירושין (אם לא תתערבי).. זה נשמע שהם נותנים צ'אנס אחד לשני. אם הוא לא היה רוצה להיות שם,איתה, הוא כבר מזמן לא היה. (את מכירה גברים לא?).
אני חושבת שלרמוז לאשתו או לספר לה הוא מעשה אנוכי במדרגה ראשונה. תוכלי לכנות אותו בהרבה שמות, ולהצמיד לו הרבה מניעים, אבל יש במעשה הזה רוע. חדירה לפרטיות ולחייו של אדם אחר(ואיך אפשר לעשות את זה למישהו שבאמת אוהבים?)
חוץ מזה, לא מעניין אותך לדעת אם הוא באמת רוצה אותך? אם הוא יהיה מוכן לעשות את המעשה ולקום וללכת אליך ביוזמתו? (ולא להגיע אלייך כדיפולט וכפליט מוכה, בגלחל שאשתו העיפה אותו אחרי שסיפרת לה)?
תחיי את חייך בגאון. באהבה. מי שראוי לך, שיתאמץ. שירצה. שיהיה מוכן לעשות. אני מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה.
|
תוכן התגובה:
|