אין לה עדיין שם- ניתן לה בשבת. בינתיים קוראים לה "טובישבטה", לכבוד טו-בשבט... (הברקה של גדעון :))
כן, כן, ילדתי במיון! חיכינו בבית שלוש שעות מהתחלת הצירים עד שהרגשתי ש*חייבים* לזוז, (עד אז לא רציתי לצאת מהבית) ובאוטו כבר הרגשתי צורך ללחוץ... כשהגענו לבית החולים, הביאו לי כסא גלגלים ולא יכולתי לחשוב עליו אפילו. נכנסתי בהפוגה בין צירים ישר לתוך המיון וקראתי: מהר, תנו לי מיטה, אני יולדת! (אמא שלי אמרה אחר כך שנכנסתי ישר, כמו ברווזה ... ברווזה במצוקה...) היתה המולה מסביבי אבל אני הייתי בשליטה מוחלטת. ידעתי בדיוק מה צריך לעשות ומה אני רוצה. עליתי למיטה על שש ולא הסכמתי לשכב- זה פשוט לא הרגיש לי נכון- וכשהגיע הציר לחצתי! המיילדת הגיעה מחדר לידה באותו הרגע והנחתה אותי איך ללחוץ, כדי שהראש יצא. עוד לחיצה אחת- וגם הגוף יצא! אספתי אותה אלי וחיבקתי אותה ,וככה היא הגיעה לעולם! זה החלק המקוצר של סוף הלידה. מקוה, שוב, להעלות לטובת משתתפות הפורום את כל חווית הלידה, שהיתה מדהימה, בהכרה מלאה והשתתפות מלאה שלי, וכלכך רוחנית!! חייבת להזכיר כאן את אמא שלי ובעלה גדעון, שנסעו איתי ללידה, ואמא שלי תמכה בי בצורה מדהימה! כל זה בהברקה של רגע, כשהבנתי שאני צריכה את אמא שלי לידי, ולא את בעלי. ולמרות שאמא שלי תמיד אמרה שהיא לא יכולה לעמוד בזה, ואחרי הלידה של יצחקי היא לא יכולה לעבור את זה שוב, היא הסכימה! (והיתה מדהימה, שוב). אבל הכי מדהימה שהיא טובישבטה...:) וריבונו של עולם, שהיה חלק בלתי נפרד מכל התהליך.
|
תוכן התגובה:
|