לכל אחיותי העקומות, שותפותי לקרב הטוסיק הדואב (או באזור), רציתי להגיד - אל תשבו בבית!!!! יש מה לעשות!!!
לא יודעת אם קראתן, אבל עד עכשיו חוויתי פגישת רפלקסולוגיה + רייקי (ושוב מיליוני תודות לגילי אבישי המדהימה והאהובה הזו!!!!), שמלבד שהיתה כיף אדיר, כבר למחרת התחת שלי התחיל לאותת (ז"א כאב, לא כאב, כאב, לא כאב) - וזה מאוד הרשים אותי. אח"כ הלכתי למדקר המשובח שלי, שהביא לי אותה בשתי דקירות כ-ו-א-ב-ו-ת זוועה באצבעות הרגליים, ולמחרת כבר בכלל אי אפשר היה להשוות.
היום המצב הוא כזה שאני בכלל אבל בכלל לא צולעת, גם עקומה רוב הזמן אני לא (לעומת הפרצוף שלי שעם זה אין כנראה מה לעשות (:), ואפשר להגיד שהתסכול האיום הזה התפוגג לו ברובו הגדול מאוד. נכון, זה לא שאני מרחפת כאן בעינטוזים מפתים - ממש לא, אבל חוץ מלהיות כבדה, והכאבים הרגילים של הגב פה ושם - אני לגמרי מצליחה להניע, וגם לסחוב ברוב העליות.
בקיצור - כדור הפיזיו בדרך, כריתי אצלי במיטה כבר מאתמול, עם כל ההפנמות של דברי הדס לגבי איך כן ואיך לא לשכב במיטה וכו' (תודה תודה תודה יקרה אחת!!!) ושל כולכן לגבי החיים בכלל והחיים הכבדים בפרט. שיאצו זו התחנה הבאה, והעיקר: להגיד כן ולהתפנן. או כמו שטל אומר (כי נבהלתי מדי מהמינוס) - אלה לא מותרות! (-וכשאני שותקת הוא תמיד צודק).
שנרגיש טוב כולנו, בריאות אושר ועושר, ביושר וכושר. אמן. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|