(תודה על ההזמנה (:)
"נאמר כבר הכל..."
מאוד התחברתי למה שמירי2 כתבה (כרגיל), וגם לדבריה של רוית, והאמת של עוד הרבה אחרות אבל אני משערת שהכיוון כבר ברור.
נתחיל עם המטפלת המעפנה שלך- לא יודעת. מרוב שזו נשמעת אמירה מופרכת לחלוטין, ממש קשה לי להאמין שהיא הקשיבה לעצמה. נורא יפה שהכל קשור בבטחון העצמי, ולערך העצמי, אחלה, אבל זה משהו שעובדים עליו תקופות חיים שלמות. שלא לדבר על זה שמדובר באישה אחרת שמעוניינת בבעלך (-בעל שכבר מעד אפילו - אבל גם אם לא היה), וזה לבד סיכון שדבילי להתעלם ממנו (לדעתי) בכל מערכת יחסים שלא תהיה, בלי טיפת קשר לבטחון עצמי. מנסה לחשוב מי מאלו שאני מכירה לא היתה פוקחת עין צופיה לפחות... ולא מוצאת. פשוט לא ברור לי מאיפה היא באה, ולאן היא מנסה ללכת.
נכון, יש פה גם את העניין שלך. למשל אני גיליתי שכשאני מבטלת אותי יותר מדי ביומיום (שוכחת אותי, שמה אותי בצד ולא זוכרת איפה זה היה, כאלה) - אז מגיעים לי החלומות על בגידות. כי אני בעיניי פתאום שווה פחות, ואז לעולם יש הרבה יותר סיכוי (:... אז אולי לזה היא התכוונה. לאו דווקא לבטחון עצמי אלא לדבר הזה שגרם לך אז להעז להגיד: "או אני או היא". ל'להיות' הזה שעומד שם זקוף, וכמו שרוית כתבה - לא רק מבין אותו, מבין אותו ומבין אותו, אלא גם אותך ולפחות באותה הקשבה וחיבוק.
העמידה הזקופה והמאוד נוכחת שלך בהחלט נראה שחסרה שם. אפילו תגובתך על הטיפול הזוגי - "אנחנו באמצע דברים אחרים זה יחכה לאח"כ..."(ציטוט מאוד חופשי) - מה פתאום?! זה משהו שכבד לך, מטריד אותך מאוד וכואב לך. אחרי שירדת על עצמך שאת סתם מזיינת לך את השכל על שטויות וסתם תהרסי, את עוד שמה אותך ואת לבך הפועם כ"כ בחזקה אי שם בפיתולי התור?- זה ב-ד-י-ו-ק הדפוס אותו את חייבת לעצור.
בעלך זכותו להיות שתלטן, ובעל עקרונות, סבבה. אבל הדרך להתמודד עם תכונות לא פשוטות אלה אסור לה להיות ביטולך העיקבי, בטח שלא תוך נפנוף איכותי מול המצח שלו כדי שיהיה לו גם נעים.
א-י-ן מ-נ-ו-ס! זוגיות היא משהו שחייב להיות דינמי וגמיש משני הכיוונים. אחרת זו לא זוגיות. זה עץ שמסביבו טורח גנן. אז יש לו צל - יופי, אבל מתי הוא זוכה בכלל להתיישר רגע ולעשות כמצוות ליבו? - כשהעץ נדיב? זה לא יכול לעבוד ככה. לא לתקופה ארוכה. זה לא בריא, לא נכון, ולא עמיד. בסוף יש קש ששובר כל גב, ולו רק בשביל זה צריך להעמיד שני גננים שנוטעים ברינה י-ח-ד את כל העצים שירצו (ככה יוכלו לכל הפחות לקבל מסז' על הדרך (:). אני מובנת?
אני לא יודעת למה הוא חושב שהסתרות הכרחיות. לא יודעת למה הקשר הזה כ"כ חשוב לו, ובכלל מאיזה כיוון הוא חשוב (אגו? הקנאה שלך? פרצה שקוראת לגנב שנרגע רק מלדעת שהיא שם? .. ) - על זה הוא צריך לעבוד, ואת זה הוא צריך להבין. למה? - כי זה כואב לך! כי את מפחדת. כי לא נוח לך. כי את לא מסכימה לזה. אין שום סיבה שהוא יצטרך יותר מזה.
קשה לו לוותר על זה? - אין מצב שבזה זה יגמר. אסור להיות באהבה בה רצון מבטל רצון בכזו טבעיות. בדיוק כמו שהוא לא רוצה את כן רוצה, ועד שלא תגיעו לאיזושהי הבנה, שתביא לפתרון - אין לו שום זכות להחליט עבור שניכם. את והוא חייבים להבין את הנקודה הזו. אין דרגת חשיבות שונה לרצונותיו מול רצונותייך - דפוק ועם שקי עבר מלאים ככל שיהיו! אפשר לבקש, אפשר להעתר בלי לנסות להבין אפילו, אפשר גם לא, אבל השאלה הבאה היא "אז מה עושים?" - טוחנים את האמאמא של הבעיה עד שהיא מעלה עשן שמסביר איזה פתרון הולך להיות כאן.
הקטע הוא שלפי הבנתי זו בדיוק הנקודה אותה הוא לא מבין. הקטע האפור הזה בין קונפליקט לבין פתרונו. מבחינתו אין שם אפור. רק שחור או לבן. מבחינתו אם יש קונפליקט - הוא פשוט צריך להחליט (אלא אם כן פעם בכמה שנים את פתאום מחליטה להחליט, ואז זה עדיין שחור רק מהצד השני). על זה אין מה לכעוס עליו (שוב, לדעתי), הוא באמת כנראה לא יודע אחרת. אבל זה לא תירוץ לא ללמוד. וטיפול זוגי זה ה-מקום לעשות את הלמידה הזו + ש"ב אינטנסיביים.
שוב חוזרת לבטחון העצמי, מה שאני מסכימה עם המטפלת שלך הוא שאת צריכה להיות מספיק בעלת ערך בעיני עצמך (שזה המקור לדעתי של הבטחון) בשביל לא לפקפק ברגשותייך, ובשביל הבהירות של "זה מגיע לי". כי זה באמת מגיע לך. אני אפילו לא מכוונת עכשיו בדיוק לניתוק הקשר עם ההיא, אבל בטח ובטח לטיפול בפרשה הזו עד שתהי שלווה ומסופקת, שלמה ונטולת חלומות מעפנים. למה את חושבת שאת צריכה להתמודד עם זה לבד, ושיותר עדיף להעלים את רגשותייך כאילו לא היו?
שימי לב כמה אחרת הגישה שלך אליך מאשר אליו.
יקירתי, דבר ראשון תאפסי בבקשה את המטפלת שלך, לפחות שתסביר, או שאולי הגיע הזמן לאחרת. אני במקומך מאוד הייתי הולכת לשיטת אבי גרינברג, כי חסר לי אצלך משהו פיסי. המקום שלך בחייך הוא כאילו חמקמק, לא בהיר ולפעמים לא קיים. אני מרגישה שהיה נכון "לקרקע" אותך פיסית כדי שתדעי שאת קיימת וכדי שתדעי על מלוא הדרך וזכותו להיות. והייתי בוחרת דווקא מטפל. אם זה מדבר אליך - תאותתי לעוד פרטים.
דבר שני תוך כדי ומאוד מיידי (שוב, לדעתי) - להעלות את זה לגמרי בפגישה הבאה של הטיפול הזוגי.
את יודעת, בעצם, זה שאת "מטפלת" בכל ה"שטויות" שלך לבד (וזה בעצם מה שאת עושה אם הרוב מוסתר מאחורי הקלעים ומחכה לזמנו) - את לא נותנת לו באמת לדעת, ובאמת להיות שם בשבילך. תני לו. הוא צריך הדרכה זה ברור, אבל את צריכה להיות מוכנה להכניס אותו לשם. וזה גם לא פשוט.
בכל מקרה - תהי. אל תוותרי עליך או תקטיני או תעמדי על הראש כדי שלא יראו את התלתל הסורר. תהי כולך. ככה את רוצה את זה בשורה התחתונה, לא? רק ככה זה שווה, לא?
ולסיום - אין מצב בעולם שהייתי מאפשרת קשר בין טל לבין מישהי שמעוניינת בו. אין על מה לדבר בכלל.
לדבר עם האחרת- למרות שנשמע לי מאוד מפתה, יעשה רק הפוך. היא תרגיש חזק מאוד את הכוח שיש בידיה וזה רק יטע בה עודף מוטיבציה. עם כאלה לא הייתי מסכימה להתעסק נקודה. את לא צריכה להריק לכיוונה אפילו, ואם נשתמש בביטוי המשובח של רותי, אמרי בגאון: "איכסה עליך יא מדוזה".
לעשות יקירתי. לא לפחד לנענע את הספינה. ספינה שמנענעים אותה זה הרבה יותר קשה מאלה ששטות בלחש, אבל רק בניענוע תוכלי למצוא איפה יש חור לפני שמגיעה סערה - ואז אפשר גם לתקן אותו בזמן. (סליחה, לא יודעת מה עובר עלי היום עם הדימויים).
חיבוק. אני חושבת שזה מעולה שזה קורה. זו ממש תהיה אבן חזקה ומשמעותית ביותר בבניית בית האהבה שלכם. תחזיקי את הלימוד בשתי ידיים ותברכי שהוא הגיע בול בזמן. באמת. את תראי...
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
