|
2/2/2005 21:54
|
דרבוקה
|
מאת:
|
|
הם נרדמו, המלאכים.
|
כותרת:
|
ואני מתעקשת לכנות אותם מלאכים כל הזמן, מתוך מחשבה שאולי זה יחדור לי לראש- שהם לא באמת מתכוונים להרגיז אותי, שהם לא מקולקלים כמוני.
ונראה לי שבאמת הפתרון הוא להיות כל הזמן עם עוד חברה או משהו זר אחר, כי אני יודעת לשלוט בעצמי יפה מאד ולהגיב מעולה לכל השטויות שלהם כשיש לי קהל מוגדר. אבל זה לא עובד ככה, כי כמובן השעות הכי קשות הן בערב, ובעלי נמצא כבר כמה ימים בחו"ל.
כן, אני מתפרצת בצעקות בתדירות גבוהה. כמעט כל יום. למכות ממש לא הגענו, אבל מי יודע איזה שדים עוד ישתלטו עליי? ואני משתמשת בכח פיזי מולם הרבה פעמים, בעיקר מול הגדול. בעיקר כשהוא משתולל עם הקטן.
דרורית לא רלוונטית כרגע, אבל הפסיכולוג אליו פניתי אמור להיות מומחה בחינוך ויחסי הורים וילדים. רק שהוא כל כך מומחה שהתור אליו ארוך מאד.
ותודה לכן על ההתייחסות. היה לי קשה מאד לפרוק את האמת מולכן, על אף המסווה ששמתי על פני.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|