|
24/3/2005 18:03
|
נשבר לי
|
מאת:
|
|
לכרמית - תודה ולליק ולאירנה..
|
כותרת:
|
ליק - כמובן שפה אני עונה בסבלנות. אני לא אדם חסר סבלנות כרוני. אתמול חויתי סערת רגשות והתפרצתי בחוסר סבלנות אחרי שהתפרץ אצלי לחץ מצטבר של חודשים. ברור שהאידיאל הוא להתייחס לכל אדם בשיא הסבלנות, אבל לפעמים דוקא הקרובים לנו מכאיבים לנו או מדאיגים אותנו הכי הרבה ולכן אנו מרשים לעצמנו להתפרץ עליהם. זה לא טוב אבל זה נשמע לי אנושי ביותר. ואין ספק שיש לי מה לעבוד על עצמי בתחום.
אירנה -תודה על תגובתך אבל אני שוב מסבירה...אני כלל לא נוסעת עם בעלי. אין לו בעיה של חוסר בטחון בכביש ואם יש לו אז אני לא קשורה לענין כי אני לא יושבת לידו ולא מעירה לו הערות. אני נמנעת מלעלות לרכב כשהוא נוהג. הנסיעה שתיארתי היתה בודדה וראשונה אחרי שנתיים שלא נהגתי איתו ובשנתיים האלו חוינו אינספור בעיות ותאונות כשהוא נהג לבד או עם חברים. כך שלא נראה לי שאני הגורם לנהיגה שלו וששינוי כלשהו בהתנהגותי ישפר את הנהיגה שלו (הוא נהג כך עוד לפני שהכיר אותי בכלל). בכל אופן תודה על העצות אני מקוה שגם בנות אחרות שנמצאות במצב כמו שלי יראו בהן תועלת וחג פורים שמח!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|