תודה על התגובות המועילות. רופאה אחת המליצה לטפל בפליטות והשנייה אמרה שלא. שתיהן כמובן רופאות ילדים מצוינות.
לשירלי, תוספת הדייסה היתה חלק מן הניסיון לגמול את הילד הסרבן וראי בהמשך. בשעות מסוימות בלילה הוא גילה פחות סרבנות לתמ"ל עם דייסה. עם זאת, לקחתי את דבריך לתשומת לב והמון תודה.
אני מרגישה צורך עז לספר כאן את סיפור הגמילה של המלאך מן הציצי, וזה מה שגורם לי עד עכשיו לכל הלבטים הרבים בעניין התזונה שלו.
בגיל שלושה וחצי חודשים התחלתי לנסות לגמול אותו עקב חזרה צפויה לעבודה, והילד בשום אופן לא רצה שום דבר שהוא לא הדבר האמיתי, וכן -ניסינו את כל תחליפי החלב שעל המדף ואת כל הפטמות והבקבוקים שיש, דבר לא עזר ואף אחד לא יכל עוד לשמוע את הילד צורח והוא צרח ונרדם כמה פעמים בלי לאכול. לבסוף החלטתי שאני לא מוכנה לשמוע את הילד צורח (כמובן לא הייתי היחידה שניסתה לתת לו בקבוק וכל המשפחה נרתמה לעניין הגמילה)והתחלתי לתת לו פירות וירקות בכפית. וראה זה פלא הילד אוכל, מבסוט וחשוב מכך: לא פולט את המזון החדש. המלאך המשיך לפלוט רק את החלב של אמא באופן יותר ויותר חמור. עברנו דירה. וההנקה היתה לי יותר ויותר קשה. הילד התעורר יותר ויותר בלילה כדי לאכול והתחלתי להרגיש שהוא לא שבע, היסטריה של בכי היו לעניין שבשגרה. אז הביאה חמתי את האנפמיל וערב אחד הצלחנו לתת לו לאכול מזה כשהיה מאוד מאוד רעב (אכן התקדמות הילד אוכל מבקבוק...). אבל הצרחות שלו נמשכו עוד כשעה וחצי ושום דבר לא עזר (גם לא תרופת הפלא גליכול)- הוא רצה ציצי. בסוף נשברתי. באותו ערב המלאך הקיא את החלב שלי/האנפמיל במשך שעה וחצי בלי הפסקה. היתה זו הפעם האחרונה שהנקתי. למחרת הלכנו לרופאת ילדים שכעסה עלי שנתתי לו פירות, אמרה שחצי ק"ג בחודש זה לא מספיק לעלות במשקל, אבל משקל 6 ק"ג לילד בן 4 חודשים זה בסדר והמליצה על ערבוב האנפאמיל עם הפירות לסרבן הקטן (עוד באותו בוקר הוא סירב לאכול דיסה מבקבוק). באותו יום אכל הילד אנפאמיל עם פירות ובצהריים אנפאמיל לבד ופלט בלי הפסקה. אז התעורר אצלי החשד שהוא אלרגי לחלב וגמלה בליבי ההחלטה לעבור לאיזומיל.
מאז, פרט לפליטות שכאמור לא ממש מפריעות לו, הוא הופך לבוןבון, ישן יותר, רגוע יותר ואוכל מבקבוק כמו גדול. כנראה הוא הבין בעצמו שאי אפשר יותר לקבל ציצי.
מה שקראתי כאן באתר לגבי הסויה, אכן מרתיע אותי, אבל האם לא החלפתי לו מספיק פעמים את האוכל? עד כמה זה מזיק לשנות לילד את התזונה שוב ושוב? אני באמת לא יודעת. הלילה שוב לא ישנתי בשל הלבטים הללו. אני לא שלמה עם אף החלטה ואחרי שבוע של שקט נפשי שוב ראשי טרוד בשאלות הללו בלא הפסק. האם נדונו כאמהות להיות נתונות לאופנות המשתנות במחקר שכל פעם יזהירו אותנו ממה שחשבנו שהכי טוב לילדים שלנו?
ועוד הרהור אחד על הנקה - לכל הנשים שלא מניקות, אני מקווה שהסיפור שלי מחזק את ידיכן, ילדכן לא היה צריך לעבור את הבלגן הזה, הוא אוכל מה שהוא רגיל מן היום הראשון ולרגע שלא יהיו לכן ייסורי מצפון על כך שאתן לא מניקות (כן, כמובן שספגתי גם עקיצות רבות על החלטתי להפסיק להניק).
מרים קוץ כותבת בספרה שבישראל הילד הוא לא שלך הוא של כולם, אני מאוד מזדהה עם המשפט הזה.
|
תוכן התגובה:
|
