אמא שלי תמיד מעירה הערות פוגעות (היא לא ממש חושבת) ובדר"כ לפני אנשים אחרים. תמיד הייתי ילדה רזה ועד ההריון הראשון עסקתי בספורט מקצועני. כשנכמסתי להריון- הפסקתי עם הספורט ובנוסף לזאת עליתי כ-30ק"ג. לפני שנכנסתי להריון עם ילדי השני הייתי בעודף של 5ק"ג ושוב עליתי כ-30. עכשיו אני עם עודף של 10 וממש תקועה. מאוד קשה לי עם זה. מעולם לא הייתי צריכה דיאטה ורק המחשבה על כך מביאה אותי למקרר. כשהיינו אצל אחותי ועשינו מסיבת יום הולדת לבת שלה. חילקו עוגה וגם לי, אז אמא שלי לפני כולם: "זה מה שאת צריכה עכשיו?!" כל כך נעלבתי, שנכנסתי לתוך הבית ופשוט בכיתי. הבנתי שהיא קיבלה מכל הנוכחים שטיפה, אבל אני לא קיבלתי שום התנצלות. אמרתי לאבא שלי ולאחותי שבפעם הבאה שדבר כזה קורה, אני אורזת את ילדי ונוסעת הביתה. ובאמת... בליל הסדר חגגנו ביחד בקיבוץ שלי (היה זוועתי) וכשרציתי לשתות מיץ, היא ישר עם "מה את צריכה את זה? זה רק סוכר וצבע מאכל". החלטתי שהפעם אני לא שותקת (מזל שהיה רועש מסביב). אמרתי לה:"זו פעם אחרונה שאת מעירה לי הערות כאלו, בפעם הבאה, או שאאחנו נלך הביתה או שאת תסעי הביתה. אם יש לך משהו להעיר, את תתאפקי ותעשי את זה אח"כ בשקט ולא לפני כולם" היא ניסתה קצת להתווכח, אבל לא הייתי מוכנה לשמוע מילה. כמעט בכיתי. זו פעם ראשונה שאני עומדת על שלי כך מולה. אני מקווה שהיא קצת תפנים את זה ותלמד שיש אנשים עם רגשות בעולם.
|
תוכן התגובה:
|