מהכי קרובים ביקשנו בפירוש מתנות - בדיוק בשביל לזכור. מכל השאר קיווינו צ'קים. לחתונה קיבלנו מצעים לבנים יפיפיים מאחותי, סריית צלחות שוות מהדודה, פמוטים מדהימים מסבתי, ושידה אהובה מהחברה הכי טובה. להגיד לכם מי נתן כמה בצ'ק?... לא ממש. זוכרת את אלה שיצאו מגדרם (את האנשים, לא את הסכומים כמובן), וגם - רק את אלה שהכרתי (אולי כל אלה שיצאו מגדרם היו כאלה שהכרתי?.. (:). בכל מקרה, זוכרת את ספירת הצ'קים כחוויה משעשעת אך גם חשבונאית שזה בכלל לא משעשע. אז נכון, מודה, אם כולם היו מביאים לנו מתנות זה בפירוש היה מבעס, ומאוד נהננו מכל שקל. אבל חשוב היה לנו לקבל מאנשים מאוד ספיציפיים משהו שיהיה חגיגי לכבודנו עם האהבה שלהם, ושיישאר איתנו לעולמים.
מצד שלישי, לא עשיתי וכל עוד זה תלוי בי לא אעשה בריתה. לא לשי ולא לאורי (למרות לחצים ואף ניסיונות תחמון קלים מצד משפחת החתן.. (:). אפילו שאני יודעת שהאירועים האלה מסתכמים בסוף ברווח לא רע.
בקיצור, אם זה מישהו קרוב אני שואלת (ובאמת התשובה ב-99.9% מהמקרים היא צ'ק). אם זה מישהו ממש ממש ממש ממש ממש קרוב - מתנה, ואם אנחנו במצב על הפנים, וזה איזה מישהו שאין לי מושג עליו בכלל, לברית - מתנה (שווה אבל בפירוש זולה בהרבה מלשלם על "שתי מנות" שאני לא רואה את חובתי לכסות), לחתונה.. טוב האמת לא יצא לנו ליגע את עצמנו לחתונות של רחוקים, ככה שלא יודעת לענות. לא באה זו כנראה התשובה הנכונה שלי.
|
תוכן התגובה:
|