אם זה החישוב. אבל חשבתי באמת, איך היה אצלנו (כי בסופו של דבר הרי קיבלנו כסף, ומאד שמחנו בו) בעקרון מהחברים והמשפחה הקרובה קיבלנו מתנות, מי יותר ומי פחות, כל אחד לפי יכולתו ובמידות שונות של דמיון והשקעה. שמחנו (כמעט) בכל המתנות. המשפחה הרחוקה יותר ו'החברים של ההורים' בעיקר הם אלו שתרמו את מירב הכסף. וזה מאד הגיוני לי, הם לא מספיק מכירים אותנו - או מעוניינים להשקיע - כדי לשמח אותנו במתנה ראויה לשמה, ומאד התאים לנו כאמור שהיו גם צ'קים. מכיוון שבינתיים אני לא זה ולא זה (משפחה רחוקה ו/או 'חברה של ההורים') אלא בעיקר חברה או 'משפחה', אני מעדיפה להשקיע במתנות. להשקיע, לא תרתי משמע - כי עוד לא קרה שקניתי מתנה בסכום שכזה. פשוט אין לי. ואני חושבת שלרוב אני מצליחה לשמח את בעלי השמחה במתנות שאני בוחרת, כי אני באמת משקיעה בבחירה. נועה
|
תוכן התגובה:
|