כשנולד בכורי (היום בן 8) הוא היה נין ראשון לסבתא שלי, אשה מדהימה ואהובה מאד מאד, שהיתה אז בת 80. הייתי מזמינה אותה מידי פעם אלינו לכמה שעות או לישון ערב. היא היתה אשה משכילה, חריפה ומעניינת. כשבני היה בן 8-9 חודשים, הוא חלה באבעבועות. לא היה לי מושג על הסכנה: לקראת סיום מחלתו, כשחשבתי שהוא כבר לא מדבק, ובכל מקרה שסבתא, שגידלה ילדים ונכדים, מחוסנת, היא באה לבקר. סבתא קיבלה את הנגיף וחלתה בשלבקת חוגרת. מאז ועד יום מותה, לפני שלוש שנים, היא סבלה מהמחלה: בשנתיים הראשונות בעוצמה גדולה מאד, ואחר כך פחות, אבל עם התקפים חוזרים ונשנים. היא טופלה במרפאות כאב ובכל מיני תרופות ניסיוניות. ואני האשמתי את עצמי כל הזמן על הסבל שגרמתי לה. אז הזהרו מאד מחשיפת מבוגרים לאבעבועות רוח!!!!!
|
תוכן התגובה:
|