האם את מנסה לרצות אותה? האם את אובדת עצות? האם את קשוחה וחסרת הבנה?
ההתנהגות שלה לא צריכה להיות הפוקוס שלך, לפי דעתי, אלא התגובה שלך. זה מאד מורכב ולא פשוט להחליט איך להתנהג כשילד צורח ככה, אבל אם את נחושה אך עדינה, נותנת לה להביע את רגשותיה אך לא מושפעת מהמניפולציות שלה, ההתקפים יעברו כמו שבאו.
כלומר, למשל, כתבת שהיא לא נותנת לך לחתל אותה. לא רוצה? לא צריכה! תעברי הלאה. כשהיא תבוא לבקש שיחליפו לה, אז תחליפי, ואז גם תראי שהיא מוכנה להיות בשקט.
ומה קורה בשעות השקט? האם היא מקבלת תשומת לב? האם היא מרגישה אותך שקועה בענייניך ולא מספיק איתה? האם יש יותר מדי טלויזיה ומשחקים נוצצים ופחות מדי אהבה פשוטה וזורמת, עיניים נקשרות? או להיפך, האם היא מרגישה אותך עוטפת אותה יותר מדי ולא נותנת לה להתנסות בכוחות עצמה?
אני לא יודעת תשובה מדויקת, אבל אולי התשובות לשאלות הללו יפתחו כיווני הבנה חדשים. :-)
בהצלחה! או כמו שאמא שלי אומרת: מה זה חינוך ילדים? לאט לאט הילדים שלנו מחנכים אותנו...
אלישבע
|
תוכן התגובה:
|