במשפחה שלי יש כמה גיבורי תהילה עם אבקת יהלומים, אתם יודעים איפה, שאף פעם לא הסתדרתי איתם במיוחד. ברשותי פה גדול, והם לא אוהבים את זה.
כשדיברו על הנושא הם התחילו לגחך ולחפש ת'מבטים, אחד של השני. גם שיחיה (?) אם הם לא היו בעלי דרגת רמטכ"ל (ביחד) ומפכ"ל (גם) הייתן חושבות שהם פשוט רב שגל (כל אחד לחוד)
הבעיה היא חברתית, והיא לכל העומק.
מי שראתה את הסדרה על סקס ישראלי בערוץ 8 יודעת על מה אני מדברת.
אנחנו, במיוחד אנחנו, בלבנט, מדינה של "מיידלע" וה"טובות לטיסים" (מי יסרב לטייס בחיל האויר הטוב בעולם שמגן עליה ועל כל ה906090 במאהל שלה?)
אתם יודעות? ראיתי את שבלול, הוקרן ביום העצמאות כאפריטיף.
שיחיה חולה על הסדרה, וגם אני זכרתי משם כמה דברים נחמדים.
לא יכולתי לסיים את הצפיה.
היו שם סצנות שפשוט כבר לא עוברות, מבחינת מעמד האישה, הכוונה.
זוכרות את הקטע שג'וזי כץ (אשתו של חתן פרס ישראל???) עומדת שם על בימה מוגבהת ומנענעת? או הקטע שהם בחדר, מדברים, הם נוגעים בה באופן משפיל, והיא לא מוציאה ציוץ? בסוף היא מביאה להם קפה.???
אלו הן אושיות התרבות שלנו, חברות יקרות. הפרות הקדושות , תרתי.
ועל הרקע הזה, דבר כזה לא מפתיע. זה לא החינוך, או לא רק. זה הכל. זה השעות המטורפות שעובדי הי טק חוזרים בהן הביתה (בחו"ל הן לא כך!) זה הייצוג לדת, זה הצבא.
תתארנה לעצמכן בסיס צבאי דומה, סצנה דומה רק הפוך- עם נשים ונער. יכולות?גם אני לא.
איך אמר מישהו- מספיק היה אם היו רק מסתכלים לה בעיניים.
אבל הם לא, כי הם גדלים על אגדות אורבניות של נפקניות סדרתיות שממציאים בחבר'ה כדי לישר לעצמם, כדי לסדר לעצמם.
זה לא ישתנה כל כך מהר, אני את שני הגרוש שלי מנסה לעשות בבית, אם יהיה לזה הד בבגרות? כולי תקווה. כולי תקווה.
אם תהינה יותר טייסות בבסיסים האלו זה יעזור.
|
תוכן התגובה:
|
