שלום לך, גם אני לא דוגלת באלימות כלל, אבל זה קורה.אני יכולה לספר לך שיש מצבים -קיצוניים אבל שקרו גם לי ,שהחטפתי ואחר כך בכיתי שעות עד . לפני כשלושה שבועות בערך, היתה לי פה קייטנה בבית עם כ20 ילדים ,ילדי שלי הוביל את רוח השטותניקיות ,עם זה התמודדתי, היה קטע של ריקודים והיה ממש נחמד עד שהבן שלי החליט לרקוד עם ילד בן 3 וכמעט לתלוש לו את היד מהמקום,הוא פשוט טלטל אותו בחוזקה ובכוונה.אני כמעט התעלפתי, תתארי לעצמך האמא מגיעה בעוד שעה ומקבלת ילד ישר למיון ועוד מהבן שלי. מבלי לחשוב ,במהירות ניגשתי לבן שלי תפסתי אותו חזק ,הכנסתי אותו לחדר והחטפתי לו איזה 2 פליקים על הטוסיק ו2 על היד (ספרתי )בחוזקה. צרחתי עליו הרגשתי שאני מאבדת שליטה ,הןא בכה ואני איתו,מהפחד ,מהתסכול שלי ושאלתי את עצמי לאן הגעתי ,הנה מעכשיו אני אמא מכה לילד מוכה. עד ששוחחתי עם חברה וסיפרתי לה והבנתי שהוא לא יצטרך לשבת על ספת הפסיכולוג ולהגיד: אני ילד מוכה, משום שזה לא משהו שקורה באופן קבוע ,או אפילו לעיתים קרובות ,אני יכולה לספור על כף יד אחת את הפעמים שהחטפתי לו והוא למעלה מגיל 5 .אז זה לא סוף העולם.ומעבר לזה היה לי שקט לכמה ימים מבחינת השובבות.(אני מצטערת אם אני נשמעת נוראית, אני ממש לא ,אני חושבת שאני אמא טובה, ומכילה שלפעמים טועה) אני מבינה את הקטע שלרצות להיות פרפקט ומושלמת,אבל הילד צריך להבין שגם אמא היא בן אדם וגם היא טועה לפעמים , לכי תעשי מקלחת נעימה ,תגידי לעצמך שזה קורה לטובות מכולן. ותסלחי לעצמך ,יש לך עוד הרבה שנים לגדל אותו ועוד הרבה שנים להיות אמא מדהימה ולפעמים קצת מאבדת שליטה.
|
תוכן התגובה:
|