עשיתי קצת עבודת עריכה בכתבייך. לא הוספתי דבר. בהתחלה ריכזתי עבורך את הסיבות ללמה לא, למה להיפרד. כל הסיבות שציינת הן סיבות של יחסייך עמו. -------------------------------------------------- כתבת: אני בחוסר תמידי איתו/ אני מרגישה שאין לי אוויר, שהקרקע נשמטה,שאני הכי בודדה בעולם/שאני יודעת עכשיו. שזה נגמר. שידעתי מהתחלה בלב מלפני 9 שנים שזה לא יצליח./ואני יודעת שגם אם נמשיך ביחד זה יהיה רק אם נפרד/אני לא רוצה שזה ימשיך כמו שזה היה/ואני אפילו יודעת שזה אולי נכון להפרד./אבל אי אפשר לעשות את זה עם פרטנר כמוהו/אני חייבת להפרד/זה לא מצליח
עכשיו קראי את הסיבות שציינת ללמה לכן, למה להישאר. הסיבות כאן הן חיצוניות. לא קשורות ליחסייך עמו.שימי לב. --------------------------------------------
יש לי תקווה שהכל יסתדר איתו./ אני מתה מפחד להיות לבד/ואני שמנה עכשיו אז אף אחד לא ירצה אותי /אני צריכה לחזור לישראל לכלום כי הכל עצרנו והפסקתי./הוא ישאר כאן וזה אומר שהילדים שלי ישארו בלי אבא/אני לא מאמינה שתהיה לי אי פעם אהבה אחרת/אני מרגישה כישלון אדיר על זה ששוב נכשלתי במערכת זוגית/איך אני אסתדר כלכלית?/ופשוט לא יודעת איך להתחיל מכאן/אז אני לא יודעת מה לעשות --------------------- את מתארת את התהליך (המרשים) שביצעת על מנת להישאר: ------------------------------------ " והיתה לי תקווה גדולה לעבור לכאן ושדברים ישתנו. וישתפרו. ובאמת רציתי לעשות את זה למען המשפחה שלי. הוא בעיקר רצה לנסוע ואני רציתי לנסות ליצור לנו תנאים להתחזק כזוג ומשפחה." ----------------------------------- עמוקה שלי. מורידה את הכובע. לא כל אחת היתה משקיעה כזה מאמץ אדירים בלהישאר בקשר שמלי עדותך מראש היה מועד לכישלון. ואני שואלת אותך, ממעמקים היקרה, מה מחזיק אותך שם? ואז אני רואה: ------------------------- את כותבת:"אני מודה לאלוהים שיש לי את הילדים המדהימים שלי." --------------- משפט שלך, שמסכם טוב את הפוסט בעיני:" ------------------------------------ הוא החליט. אבל אני רוצה להיות שלמה ואני פשוט משותקת מפחד ואימה. ------------------------------
אז קודם כל, יש לך את התשובות כאן. כתבת אותן בעצמך ואת מבקשת מאיתנו להחליט עבורך, כי הוא כבר החליט לא להחליט יותר. את לא שואבת את מה שאת זקוקה לו מיחסייך עמו, זה ברור כשמש. רע לך שם מההתחלה ועד עתה. אבל את לא מסוגלת להחליט. כי תמיד תמיד תראי את השביל שלא בחרת, ואולי עשיתי טעות. ככה את רגילה אולי, מהילדות, לטעות, ולא להחליט? ילדה נצחית פוחדת מהאחריות. מה יש בהחלטות שכל כך כל כך כואב לך? מה החלטת בעבר שהיה כל כך רע?
------------- סוגיית הכישלון. בעיני, ברור כשמש. יש לך הכל. ילדיך עמך. את כתבת בעצמך שנפלא שיש לך אותם. זה כישלון??? זה כישלון ביחסים? זו חוכמה לא קטנה להיות אמא שמגדלת כזו מערכת יחסים עם הילדים שלה! ועוד דבר-כישלון? אין כישלונות בחיים. החיים הם יקרים מדי בשביל להיכשל בהם. יש מקומות ללמידה, מה, אם, למשל, החיים זימנו לך מקום ענק ללמידה ולגדילה? מה אם תחזרי ארצה רזה יותר (לילות ללא שינה יעשו את העבודה...), תיעזרי במי שתיעזרי, תלמדי משהו, תצרי אפיק חדש? ---------- יקרה שלי. אין מקום יותר רע מהמקום בו את כרגע. משם תוכלי לעלות. את נמצאת בנקודת קיפאון, תלויה בהחלטה של אדם אחר על גורלך. את פשוט מ-חכה שה-ו- יחליט עליך. ובצר לך- אנחנו. דברים חיצוניים. למה ציפית שנסעת? לנס? בעיני זו הפלת אחריות נוספת על משהו חיצוני. את יודעת שרע לך ואת נשארת שם. אף אחד לא ייקח על עצמו את האחריות להחליט עבורך. מה שאני ראיתי ברור כשמש, אבל ניסיתי להיות מאופקת ולכן ציטטתי אותך, וערכתי. ניסיתי להגיש לך את המסקנות בצורה ברורה. מקווה שלא הכאבתי לך. היתה לי כוונה רק לעזור.
|
תוכן התגובה:
|