דבר ראשון,אני לא מבינה בכלל עברתם??תוך חודש פתאום נפלה ההחלטה להתגרש?? לפי דעתי כבר היו סימנים לפרידה עוד לפני המעבר.אבל בסדר כבר עברתם אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
בקשר לילדים שיגדלו בלי אבא,זה נורא ואיום!!יש לי חברה,שפגשתי בחדר-כושר,אנחנו חברות המון זמן,משהו כמו שנתיים.יש לה ילד בן 4 וילד בן 8.היא יהודיה שעלתה לארץ לפני כשנתיים,היא עלתה בגלל שרצתה להגשים לבעלה את החלום-לגור בארץ ישראל.היא ממש לא היתה בנין,אבל היא היתה מוכנה לעשות את המאמץ בשבילו.אכן הם עלו לארץ,קנו דירה בת"א,ואחריי חודשיים נפרדו,היא לא יכלה יותר,היא לא הסתדרה.בדיוק התחילה שנת הלימודים,אז היא החליטה שהיא תישאר עוד שנה בשביל בנה הגדול שבדיוק עלה לכיתה-א'.זה היתה שנה מאוד קשה,לה ולבנה.היא לא יכלה לעזור לו בשיעורי-הבית כי לא ידעה עברית בכלל..אחרי שנה היא החליטה שהיא חוזרת לארה"ב עם ילדיה.וכן,הילדים במצב נפשי גרוע,כבר לא שמחים כמו פעם,אין המ לעשות-ככה זה שפתאום גדלים בלי אבא!!אז לדעתי בשום פנים ואופן לא להפריד את הילדים מאביהם.אתם תצטרכו להגיע להסכמה.במילא עוד שבוע שנת הלימודים מתחילה,את לא תספיקי לעבור עד שהיא תתחיל ולהתארגן פה בארץ כמו שצריך.כבר עדיך שתישארו שם,לפחות עד ששנת הלימודים הנ"ל תיגמר,ואז תחליטו מה עושים.לכי תדעי אולי תסתדרי שם יותר מאשר פה??אולי תתראי שרמת החיים יותר טובה?שהחינוך יותר טוב?שהשכונה??המשכורת?המון דברים שצריך לשקול.ודרך-אגב,אל תשכחי שילדייך עוד קטנים,ולא טוב לשנות להם כל הזמן את המקום שלהם,כי הם עוד קטנים והם מתבלבלים מהר מאוד..
ובענין שלך ושל בעלך,מה אני יגיד?? טיפול זוגי..אולי תנסו ראשית רק להיפרד,ולראות איך אתם מסתדרים??
ונשמע כאילו הביטחון שלך ירוד לחלוטין,אני ממליצה לך על ללכת לפסיכולוג,גם שיעזור לך בהחלטות,וגם בשביל השקט הנפשי שלך.
ותאמיני לי הרבה גברים ירצו אותך גם את קצת מלאה!!
אז בהצלחה,ותעדכני!!סיגל
|
תוכן התגובה:
|