|
22/2/2007 18:37
|
לי
|
מאת:
|
|
אורי - תודה ולמיכל
|
כותרת:
|
כתבתי אתמול בסוף ההודעה איך עבר עלינו. היה מאד קשה אבל צלחנו את זה בסופו של דבר... קשה לי לומר שאני בתחושת גאווה שהצלחתי להסתדר לבד כי אני לא ממש מרגישה שהצלחתי להסתדר. ה'גדולה' נרדמה אחרי המון זמן ואני חושבת שהיא היתה מאד מאוכזבת מכך שטקס השינה היה מלא בהפרעות. היא אמרה לי שזה עושה אותה עצובה והיה לי מאד קשה עם זה. וכמובן שהיה לי קשה עם זה שלא יכולתי להרים את הקטנה מיד כשהתחילה לבכות כל הזמן ולפעמים היא היתה צריכה לבכות טיפה עד שהיא קיבלה יחס. מקווה שהפעם הבאה תהיה קלה יותר. בכל זאת אני שמחה שעשיתי את זה לבד. מיכל יקירתי זה לא קל הסיפור הזה אבל זה אפשרי וכשהגדולה רוכנת לתת לקטנה נשיקה והקטנה מזיזה אליה את הראש ופותחת את הפה (כי היא חושבת שזה ציצי...) זה כל כך מתוק שזה שווה הכל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|