לפני כשנתיים גם בעלי נסע לשבוע לחו"ל ונורא פחדתי מלהשאר לבד עם הקטנה ובסטף היה נורא כיף. כמו שאת מתארת הבית היה מבריק, היה אוכל טעים ובריא והכל טיקטק. אני חושבת שהסיבה היא באמת שכשאנחנו לבד אנחנו אדונות לעצמנו, אין ציפיות שלא מתממשות, אין דברים לא צפויים. וגם נחמד לגלות שמסתדרים לבד ולא ממש תלויים באף אחד. כשיש ילד הזמן כל כך מלא שאין ממש זמן גם להתחיל לשבסת ולהתגעגע. כשיש זמן - הולים לישון...
אצלנו היחסים היו אז דווקא מצוינים וזה לא שיקף שום דבר. כשהוא חזר מאד שמחתי (למעט העובדה שהוא חזר חולה ואז באמת נהיה קשה כשהייתי צריכה לטפל בשניהם...). שבוע ככה זה בסדר אבל אני יודעת שיותר מזה היה לי מאד קשה, לא בגלל קושי פיסי אלא כי הייתי מאד מתגעגעת אליו.
יכול להיות שבלי שום קשר המצב ביניכם לא משהו אבל הנסיעה הזאת לדעתי לא מעידה על כך.
|
תוכן התגובה:
|
