כל הכבוד לי על כל הקשבה שאי פעם הקשבתי לעצמי. אם התחלתי ממקום של אפס יכולת לזהות את רצונותיי, עוד אי שם בשנות העשרים (הרחוקות...) שלי, כל הכבוד לי על זה שמאז: *מצאתי בן זוג... שלמרות הקשיים אינני יכולה לדמיין לעצמי אחר זולתו. *שיניתי מקצוע, מכזה ש"נחשב" ושלא אהבתי ולא הרגשתי טובה בו, לעסוק היום במה שאני אוהבת ומתחברת אליו. על שאני מצליחה להיות עצמאית במקצוע, מאוד עסוקה, ולגדול בו. *עברתי ארץ וחזרתי לכאן, עם כל הקשיים האובייקטיבים והאחרים. *עשיתי שני ילדים מדהימים להפליא, מלאי חיות,אהבה ורגישות. ילדים שפשוט נותנים השראה לחיות.
כל הכבוד על שהבוקר הרציתי במשך שעה בפני אנשי מקצוע הרצאה שאמורה היתה להיות 45 דקות אבל כל כך נהניתי שלא הרגשתי איך הזמן עובר עד שסימנו לי....
ותודה על ההזדמנות.
|
תוכן התגובה:
|