לדעתי, אין ספק שהבן שלכם מוכן לגמילה כבר ממזמן, אבל "נתקע בפינה" ומסרב לעשות את הצעד הזה. האם הוא פרפקציוניסט ? שונא להכשל ? ייתכן שממה שחווה בעבר הוא מבין שהתהליך כולל גם כשלונות, והוא לא מוכן להתמודד איתם. ייתכן גם שככל שהנושא תפח והגיע לממדים עצומים, נוצר משחק כח בינכם והוא נחוש לנצח.
לדעתי אין מקום להדרגתיות בגיל הזה, וגם לא בתהליך הזה בכלל. את יכולה להודיע לו 2-3 ימים מראש שהחל מיום X הוא ללא חיתול (או מקסימום חיתול רק בלילה). במצבים אחרים הייתי עושה מזה גם חגיגה - הולכים וקונים תחתונים ביחד, אני גם בכל פעם שילד שלי נגמל ממשהו מציירת לו חיוך על כל יום שהוא עובר בלי (מוצץ, חיתול) ואחרי 7 חיוכים קונים מתנה, וכו'. תבדקי אם זה מתאים לך או שהמצב "מלחמתי" מדי. תזכירי לו כמה פעמים מה עומד לקרות, ובאותו יום תקומו ו"בוקר טוב. מורידים את החיתול, ומהיום אין חיתול". אחר כך הוא יצרח קצת שהוא רוצה חיתול, ואחרי שהוא יצרח הוא יתרגל והכל יהיה בסדר. מה שחשוב זה שאת תהיי מאוד נחרצת ושאת ובעלך תהיו מתואמים לגבי המדיניות. זה מאוד ייתכן שבימים הראשונים יברח לו בכל מקום, אבל התפקיד שלכם הוא לא לאפשר את זה, ובלי כעס לכוון אותו לשירותים בלבד. תתחילו לשים לב לסימנים לפני שהוא צריך פיפי, והאם הוא שולט בו ועושה פשוט איפה שמתחשק לו, או שפשוט בורח לו.
מעבר לכל ההמלצות, ממליצה לך לפנות לדרורית לפגישה אישית. היא יכולה לכוון את התהליך, ולתת לכם הרבה בטחון ותמיכה. אנחנו עברנו איתה תהליך דומה כשהבן שלי היה בן 3, ומרגע שלנו הכל היה ברור, זה לא יאמן כמה קל זה היה. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
