את בוודאי לא תקחי אותי ברצינות ובצדק, אך למיטב נסיוני המדולדל, מדובר במקרה קלאסי שבו הרעל הופך תרופה, ובעברית - שני עם חזיה הדוקה, שתזכיר לו לציץ שסרח קולגן זקוף קומה מהו. בנוסף, דאגי לטיפול הולם באוצר הכפול, ובעברית - בדיוק מה שאת חושבת. מעשה האהבה מעצב את גופנו, מפסל אותו ממש. הגדרת הציץ נתונה ביד החופנת, במבט האוהב, בסוכן השיקוף. אם את שונאת את מה שאת רואה - הימנעי מלהביט בהם ימים אחדים לפחות - עד שיחזרו אל גבול הדמדומים, וצורתם הקבועה תיטשטש בדמיונך. או אז - יתקיים שטח הפקר מחודש בהכרתך, שייתן צ'אנס חדש לשינוי. ובעברית. מבט שונא מקבע. הסירי את עונשו, אם קיים.
ואפרופו בדיחתה של הציצי שביט. תנאי חוסר משקל מחמיאים מאד ניתן להשיג באמבט. שם, תוכלי להביט בהם כשהם במלוא הדרם, עדיף מבעד לענן רך של קצף, כדי לאפשר למראה להתעגן בהכרתך. מצטערת על אזוטריה, אך אם מדבר אליך - אשמח להמשיך. אני מאמינה ביכולת הריפוי של הגוף באופן מרחיק לכת. השבת צורה (חזרה לדמות הפוטנציאל המוגשמת במלואה שלנו כפי שאומרת איריס יוטבת), היא בדיוק העניין לשמו התכנסנו. עשי כל מאמץ כדי להיזכר איך נראו שדייך ברגעים היפים ביותר, כהתחלת עבודת הבניה מחדש שלהם, כאילו את פשוט לוקחת מברג, ויוצאת לעבודה (היעזרי בדימוי הסולם הספירלי של קוד התא, מבנה הטלומרים, וכל מה שתקף בעיני שכלך היודע).
|
תוכן התגובה:
|
