|
22/3/2007 08:16
|
אורנה דן
|
מאת:
|
|
מיכל, אהבתי את תיאור הדמעות. לי, התובנות שלך מאד מעניינות
|
כותרת:
|
טלי, אם ההיכרות שלי עם הסידרה היתה הפרק האחרון, גם אני לא הייתי מבינה על מה המהומה. אבל אנחנו מהפרק הראשון עוקבים עם דפיקות לב אחרי הרומן העדין הזה, ועל כל הדקויות בשתי המשפחות ונגזרותיהן, וזה היה מעניין ומקסים. הכל נבנה מאוד לאט, כשבמארג שזורות עוד כמה עלילות שוליות ומעניינות. כל הדמויות היו מעניינות וקצב המעבר בין סיפור אחד למשנהו היה ממש מדוייק ומסקרן כל הזמן. הסוף יותר מידי מזכיר את הספרים עם הסוף הטראגי נוסח נעמי רגן ושות. אולי אין דרך לסיים את זה אחרת בלי שייראה הזוי. אני בכל אופן חשבתי על כמה סופים יותר מעניינים, והיה לי ברור שמי שיבנה את הגשר החדש יהיו שני האבות, שכבר התחילו לבנות גשר חביב וזהיר. הם לא היו חייבים להרוס אותו, אבל זה כנראה המסר. גשר גשר אבל - עד כאן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|