|
26/3/2007 13:55
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
אני איתך, זה לא התדירות, זה ההתברברות
|
כותרת:
|
אם הבנתי נכון, בסוף הפגישה הראשונה הוא ביקש את הזמן כדי להגות את הרמדי הנכון, שבעצם היה אמור להנתן לך כמרשם או בבקבוק, הרי זה מקובל.
ולאחר אותם שבועיים ולאחר שסוף סוף נחשפה ההתגלות בדבר הרמדי, בעצם היתה אמורה להתקיים אי-]גישת איסוף מרשם, כנהוג בקופות החולים וכמתבצע באמצעות המזכירה מבלי לשזוף איש את רעהו עין בעין.
אלא מאי, שאולי שאב המטפל השראה מאותן פגישות אפרפרות המתקיימות מפקידה לפקידה בין הפציינט ובין הפקידה לצורך הנפקת מרשם ושבמהלכן אגב אורחא מגוהץ כרטיס החברות באותה קופ"ח כדי שלא יקופח מן הרופא התשלום האפרפר בגין אותו אקט, כך שבפועל מתקיים כאן הליך אפרפר די כהה אם יורשה לי להתלהם של פגישה, חצי פגישה, מרשם אחד מהיר.
ואולי ההשראה שנחתה על המטפל נתמשכה מן ההתגלות בדבר הרמדי, דרך חזון המקופ"ח האפרפר וכך חברו השניים יחדיו למן פגישה צולעת שלכאורה מצדקת את התשלום, ובכל מקרה משאירה את השאלה לגביו לוטה במן בני גוונים נוגים עוד יותר של אפרפר חמצמץ.
לא ממש לגמרי אהבתי מחד, ומאידך גיסתי אין לי הכישורים הדיפלומטיים, עוז הרוח והכשרון לייעץ לך הכיצד לפתור את אותה מבולקה. ברוח העידן החדש הייתי הוזה ומציעה שאולי מדובר בסימן מן הקוסמוס שאותו מטפל אין לו ממש מושג לגבי הרמדי המתאים למקרכן, לא כל שכן לגבי המשך טיפול אלא אם את מרגישה שהוכח אחרת.
חסר לי עוד קצת צבע, איך את מרגישה? חוץ מהחמצמצות של הקטע, בתמונה הרחבה יותר לגבי יחסי המטופל-מטפל שהתהוו?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
