באמת שהרופא שלי, שיזכה לחיים ארוכים, הוא כסתחיסט משחמו ומעלה. בבית חולים אמרו לי ללכת לחפש ת'חברים שלי ולחזור בעוד שבועיים כמו בן אדם ללדת. טוב, לקח להם 6 שעות להגיד לי את זה, כי ממתינים לזה ומחכים להיא ומצפים לאממו. ייבשו לנו ת'צורה. היה קטע מצחיק נורא בהתחלה, לקחו לי מדדים ואת החום מדדו דרך הפה עם צינור כזה. בעלי לא ראה כ"כ טוב מה מתרחש, כי היה בלי משקפיים, אז כשיצאנו מחדר אחות הוא שאל בלחש מוטרד "למה נשפת לצינורית? בדקו לך אלכהל?" אני צחקתי כ"כ שלפחות שלוש נשים במיון יולדות ילדו מיד רק מויברציות צחוק. נורא נעים באיכילוב, רק ההמתנה הורגת. חשבתי לפנות למשרד הבריאות לקבל אישור לשימוש בסמי מרץ עבור הצוות, הם זזו ל-א-ט! ולפני כשעתיים, נחתי לי על הספה, הבעל עושה כלים, הנסיכה מקשקשת עם טושים (על עצמה כהסתבר במקלחת), ממש אידיליאה ופתאום.... ציר. ועוד אחד. ועוד אחד. אמרתי לבעלי, ממי, אל תכעס, אבל נראה לי שיש לי צירים. גם הוא הפנה אותי לחיפוש אחר חבריי... מוזר, היום אף אחד לא לוקח אותי ברצינות. אז אני פה, מחפשת חברים, הצירים גם הלכו לחפש משהו כנראה. ורק העובר החמוד שלי לא הולך לשום מקום, אלא מפרק לי את הצורה מבפנים. תודה יקרות שלי על הדאגה ועל התמיכה. שלכן מיכל שעדיין מעוברת.
|
תוכן התגובה:
|