לי יקרה,
מה שאת מתארת עוקב אחר הלך המוח האופייני למבוגרים (שנהיה? שאנחנו כבר?). מן חשבון נומינלי שמעיד על יובש פנימי שלא לגמרי מסוגל כבר לחוות אלא להיאחז במונחים ספרתיים. ארבעים דקות באוטו פחות שלושים דקות חגיגה ועוד ארבעים דקות שווה לא משתלם. זה בכלל לא משהו שכדאי לך להוגיע את מוחך בו. אשכרה, זה לא לגיל שלך וטוב שכך.
אני חושב שיש כמה דרכים. האחת, לבקש שוב מאבא ולהסביר לו (יש מרככי סבים יעילים כמו: אותך היא נורא אוהבת, ואת יודעת מה עוד) שחשוב לקטנה שהוא יהיה שם. כי לחלק מימי ההולדת בגנים מגיעים גם סבים וסבתות, ושכנראה בשבילה זה מאד משמעותי, ולה אין את החשבון שיום אחרי יום וזה.
אם הוא מבין, סבבי. אם לא, יש שתי אפשרויות: אם כבר 'הבטחת' לה בשמו, תצטרכי לשפר עמדות לאחור. אולי להסביר לה שקשה להם לנהוג, מעייף וככה, ולדעתי זה בסדר להוסיף את דעתך ולומר שאת לא מבינה איך הם לא מבינים שזה כל-כך חשוב לכן (?).
|
תוכן התגובה:
|