ה-מומחה לתחום הוא כמובן מקים טיפה מהטבע דר'רוזנטל. דר נועה פרנקל ,מזכרון אם אינני טועה ,גם היא מאותו בית יוצר. שניהם דרך אגב רופאים קונבנציונליים שהתמחו בהומאופטיה. רוזנטל מתעסק היום רק בהומאופטיה לגבי פרנקל אינני יודעת בוודאות.
העתקתי לך קטע שנראה לי שווה מחשבה ובסופו ארשום עוד הערה- "הטרמינולוגיה סותרת מראש את עקרונות ההומיאופתיה.
אכן, ההמצאה הזו נועדה לגרוף עוד ועוד כספים מחולים מסכנים.
בנוגע לטטנוס - נתחיל מהאבחנה (ברפואה הרגילה):
האבחנה מתבצעת בראש וראשונה בהתבסס על התבטאויות קליניות, ובאופן משני על ההיסטוריה האפידמיולוגית.
קל לאבחן את התופעות הקלאסיות של התבטאות המחלה - trismus (נעילת לסתות), Risus Sardonicus (עווית שרירי הפה, המצח והעפעפיים) ו- tetanospasms (עוויתות שרירים כלליות), שהוא הסימן המוכר והאופייני ביותר למחלה. גם המשך הקליניקה – העדר מעורבות תחושתית, חשיבה תקינה, רפלקסים מעוררים של הגידים והיפרטוניות כללית של השרירים – תומכת בדיאגנוזה.
הסתמכות על הסטוריה אפידמיולוגית, היינו - בירור אם החולה נפצע ב3- שבועות האחרונים, ובעיקר אם הדבר קרה ע"י זיהום מאדמה, וזאת למרות שלא אצל כל החולים יהיה סיפור של פציעות. חוסר חיסון לטטנוס, או חיסון בלתי-מספק או לא מתאים, יתמכו באבחנה.
בדיקות מעבדה בד"כ אינן תורמות לאבחנה: לרוב נמצא לאוקוציטוזיס בדרגה בינונית (דהיינו לא ספציפי); נוזל-השידרה יתגלה כנורמלי, ייתכן עם לחץ מוגבר (במקרים אחדים – כתוצאה מעווית שרירים); גם בדיקות EEG ו- EMG (הולכה חשמלית במוח ובשרירים) יהיו תקינות. אספירציות של איזורים פגועים מגלות לעיתים חיידקי בצילוס גרם-חיוביים, חלקם עם נבגים.
כך שמבחינה הומיאופתית, לכל אלו יהיו סימנים מקדימים וכמובן שהטיפול שינתן יהיה טיפול אקוטי באמצעות הפוטנץ שיתאים לתמונה המלאה של הסימפטומים המיוחדים של החולה.
בתלמוד, אגב, כתוב: "אמר שמואל: פצע שנוצר ממכת ברזל, סכנת חיים יש בו, ומחללים עליו את השבת". כלומר, כבר מאז ידעו כי קיימת סכנה אפילו בפצע קטן הנגרם מברזל.
הטיפול במצב כזה מאוד פשוט, והיה לי ויכוח נוקב על הנושא עם רופא מאיכילוב, שלימד אותי פתלוגיה. בספרי הרפואה כתוב כי התנאי לקיומו של החיידק הוא פצע בעומק של לפחות 5 ס"מ, שלא חוטא (באמצעות אלכוהול) ושסגרו אותו (בתחבושת), היות שהחיידקים מתקיימים בסביבה אנ-אירובית, ברגע שמשאירים את הפצע פתוח, נכנס חמצן ואין להם סיכוי לחיות (בתנאי שעבר חיטוי אלכוהולי. אז השאלה שלי כלפי הרופא היתה: מדוע לחסן את כל האוכלוסיה? למה לא למסור להם את המידע החשוב הזה ולמנוע מהם חיסון? התשובה שלו היתה: "אי אפשר לחנך את כל האוכלוסיה, עדיף לחסן".
התוספת- שווה להיפגש עם רופא בקיא בחיסונים,לשמוע,לקרוא ולהכין תכנית חיסונים שתתאים לכם. זו היתה המסקנה הסופית שלנו. את יכולה למשל לקבוע עם דר ליאורה אוריאל מירושלים ,או אם את מכירה מישהו אחר מתאים.ליאורה ב-0505748146 בהצלחה בכל מקרה!
|
תוכן התגובה:
|