|
9/5/2007 11:12
|
ניבי
|
מאת:
|
|
מצוברחת יקרה
|
כותרת:
|
אני כותבת לך מתוך הזדהות מלאה, ומתוך היכרות עמוקה עם רכבת ההרים הזאת של מצבי הרוח. מכירה מקרוב את החיים שלפני הביוץ ואת אלה שאחרי. אני חושבת שמי שלא יודע מה עובר עליי פשוט חושב שלקיתי במאניה דיפרסיה. הציפיה שכבר יצליח מטריפה את הדעת ואני חושבת שאין משהו שאני רוצה יותר (מלבד הריון תקין לכשעצמו) מלקבל בחזרה את החיים שלי, את המוח שלי. אני יכולה לספר מתוך ההתמודדות שלי שאני פוצחת כעת (ובעקבות עידודן של חברותיי היקרות מכאן) במיגוון טיפולים לעצמי, לנפשי ולגופי, החל בפסיכולוג וכלה בדיקור. מקווה שהחיזוק הגופני והנפשי יביאו גם להגעתו של הדבר המיוחל.
ההמלצה הפרקטית היחידה שיש לי בשבילך (וגם היא מתוך ניסיון רע) זה להיות בטוחה שאת בידיים הטובות ביותר מבחינת הרופא איתו את עוברת את התהליך.
שולחת לך מכאן חיבוק! ומאחלת לשתינו להצליח סוף סוף בדבר שפעם היה נראה הכי קל וטבעי בעולם.
ניבי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
