קודם כל תודה למשיבות. האמת שאנחנו חסידי ולדורף במובנים מסויימים, כך שמאד בעניני ריתמוס וטקסים קבועים. חלק מחברינו חושבים שאנחנו מחמירים מדי, כך שזו לא היתה הבעיה כנראה.
בכל מקרה, כנראה שצריך להגיע לאיזה שפל רציני כדי להגיע לאור... אתמול, עת שפתחתי את ההודעה הכל נראה שחור. לאחר אינספור התייעצויות הסתבר שמילת המפתח היא "שלות נפש". לא להגיע לצרחות ולא לתת לה לטלטל. ההמלצה היתה לעמוד על שלנו מתוך שקט פנימי. היה קשה.כבר שלקחתי אותה מהגן היו צרחות, אחר כך נסענו לאנשהו ויללה ובכתה והערב בכתה, צרחה, זחלה על הרצפה, צעקה והורידה עלינו פקודות בטונים גבוהים- שעה!! (אמא תחבקי אותי עכשיו!!) בכוחות נפש לא ברורים, אני והאיש התעלמנו, המשכנו בשלנו, עם אחותה (הצדקת...) ובשגרתנו, כשמדי פעם אמרנו לה שאם תרגע ותבקש יפה נחבק אותה בשמחה. אחרי שעה וצרידות היא התעייפה ואמרה שהפה שלה לא נותן לה לדבר יפה. אחר כך ביקשה יפה, חובקה וקבלה הרבה אהבה, אכלה. ואז פתחה במונולוג מפתיע (אותי). סיפרה לנו על הילדה הרעה שהיתה כאן והפריעה לה והציקה לה ולא נתנה לה להתנהג יפה. אכלה שמחה וצוהלת, ואז, לפני מקלחת אמרה שהילדה הרעה שוב מתקרבת, ביקשה את מחבט השטיחים (בחיי שבמקרה מצאנו היום אחד כזה) ולקחה אותו ו"הכתה" את המקום בו ישבה ה"ילדה הרעה". אחר כך אמרה שזרקה אותה לפח, ופירקה לה את העצמות ועכשיו הכל טוב. גם באמבטיה (שלפניה עשתה פיפי בשירותים מיוזמתה!) סיפרה איך היה קשה עם הילדה הרעה וכמה היא שמחה שהיא נפטרה ממנה. הלכה לישון שמחה וצוהלת, עם סיפור ושיר ונשיקה.
בקיצור, מה אגיד לכם? לא יאומן. נראה אם זה יחזיק מעמד מחר. פרטתי לטובת המנוע, אם מי מכן תזדקק פעם. ריש, אני לומדת ממך המון ואולי נתראה מתישהו בקרוב? דפלול- אבדו עקבותיך, אבל דעי שאני עוקבת בענין בפורום. נלי, תודה ננסה.
|
תוכן התגובה:
|
