ואני דיי בטוחה שהדרך שלי לא תתאים לכל משפחה.
אני מהבדיחה על הפולניה והרוטווילר.
בגן?
אני בעיקר עובדת מאוד קשה בבית!
יש לנו בבית סט גואש, צבעי ידיים, ניירות בכל גודל אפשרי, מספריים מסוגים שונים, עפרונות מיוחדים (משולשים עם שקעים זה הפטנט החדש), חרוזים גהיצים, ספרי פלסטלינה וציורים שאני מציירת לילדים שלי כדי ללמד אותם סוגי קווים שונים וצורות הנדסיות.
אני חושבת שהאחריות על הילדים שלנו היא קודם של שלנו. לא מצפה שיחנכו לי אותם או ילמדו אותם. רק שישמרו עליהם בריאים ושלא יתנכלו להם. מצדנו אנחנו עובדים קשה כדי שיקבלו כל מה שהם ***צריכים*** לדעתנו (ובהחלט לא כל מה שהם רוצים!) - זה כולל בקשות לאבחון בהתפתחות הילד וטיפול, זה כולל הסעות לחוגים וחברים, בחירת מע' חינוך גם אם רחוקה ופחות נגישה, עבודה בבית עם כל אחד מהילדים במקום בו בי"ס או הגן לא עושה עבודה טובה דיה.
אני חושבת שבחירה שלא לנהוג "כמו כולם" בנושא הטיפולים האוטומטים בתינוקיה מחייבת הורים לקחת ***אחריות מלאה*** לבחירותיהם, ואני חושבת שזה מסוכן לאמץ כל דבר שמתאים לי ולמשפחתי באופן אוטומטי. הבחירה היא רק חלק קטן מהענין (ואם נחזור לדוגמת התינוקיה - ילדי מחוסנים בסופו של דבר בכמעט כל החיסונים, רק בתכנית שאנחנו בנינו בהתאם לסיכונים אליהם הם חשופים. הרבה יותר כאב ראש מללכת בתלם, כי אז לרוב אני כבר לא בחופשת לידה ונגישה הרבה פחות להגיע ולכן יש בזה יותר טרחה מצידי).
ומי שבאמת מכיר, יודע, שבסדרי העדיפויות המשפחתיים שלנו הילדים נמצאים במקום הראשון, כל השאר פחות חשוב לנו כרגע. אני בטוחה שאם היינו בוחרים אחרת - זה היה משתקף גם בבחירות האחרות שלנו לגבי ה"איך".
|
תוכן התגובה:
|
