עדיף לדעת מאשר להרגיש, כמו שאת אומרת, שיש איזה סוד שקשור אליו שמסתירים ממנו. ככל שמסתירים, הסוד עלול להיראות גרוע יותר. ככה יש לכם אפשרות לדבר איך מתמודדים ומה עושים, לשתף אותו בגילוי לב ולתת לו הרגשה של בוגר יחסית שאפשר לסמוך עליו ולספר לו על מצבו. זה המצב שלו שהוא יצטרך להתמודד איתו כל חייו (נכון?). אי אפשר להמשיך להסתיר את זה ממנו, הוא מספיק גדול. תסמכו עליו. וטפלו בעצמכם - אם אתם לא יודעים איך להכיל את זה ואיך לספר לו, תתייעצו בקשר לכך עם מומחים. ואגב - בקשר לילדים מהגן, ממש לא מסכימה איתך. לי זה לא היה מפריע בתור אמא, להיפך אם כבר. אני חייבת להוסיף שאצלי במשפחה גם היה סוד, שלא היה קשור אליי אלא לאבא שלי, והרגשתי תמיד שמשהו מתרחש סביבי. גם אצל חברות ומכרות שלא סיפרו להן שמישהו חולה חזרה ההרגשה הזאת וגם ההרגשה שלא סמכו עליהן. בהצלחה! וזו בטח לא חוויה קלה!
|
תוכן התגובה:
|