אין לי ניסיון בתחום הספציפי של בעיות רפואיות. אבל יש לי מדיניות לגבי העברת מידע "רגיש" או קשה מצד אחד, תוך רצון לגונן על הילדים. המדיניות שלי היא לספר- אבל בצורה מרוככת. לא להסתיר, כי סודות מובילים לבעיות גדולות יותר. שמירת סוד ואי אמירת אמת בתוך משפחה מזיקים מאוד לדעתי. אבל יש דרך לעשות זאת. לא צריך להנחית את כל האמת במערומיה, אפשר לכסות עליה קצת, להקל מעט את הרושם. בטח לא להיכנס לכל הפרטים הרפואיים המבהילים, ולשים דגש מרכזי על הצדדים החיוביים והאופטימיים. מה הוא לומד מכך? ראשית שאמא ואבא משתפים אותו בדברים, שלא מסתירים ממנו, שסומכים עליו ומעריכים את בגרותו. שנית, שיש לו בעייה, שאין לה שום השפעה על חיי היומיום שלו, הוא ממשיך הכל כרגיל, חוץ מדי פעם בדיקה רפואית (לא כואבת). בעתיד הבעייה תתוקן ועד אז הוא לא צריך לדאוג מכלום, יש את זה להמון ילדים. זה פחות או יותר הטקסט שהייתי מסתפקת בו, לא עושה מזה עניין, לא משתפת חלילה בדאגות שלכם, ומנסה להאמין בעצמי שבכל הכל בסדר.
|
תוכן התגובה:
|