תראי, כל זמן שאני צועקת כשצריך אני עדיין רואה בעצמי אמא טובה, ולא מרגישה חרטה או משהו כזה, כי זה בעצם לטובתם בסופו של דבר!
שוב אני מדגישה - כל עוד צועקים כשצריך ובמטרה לחנך זה בסדר, ואם צועקים כשלא צריך או סתם בלי סיבה אז באמת כבר הילד הוא ממש מסכן וזה סוג של התעללות. כל זמן ששייכות לקבוצה א' זה בסדר.
אתמול למשל אחרי ההבדלה נכנסתי מיד להתקלח ורק אחרי ראיתי מה עוללו הילדים - הם לקחו את נר ההבדלה והמיסו עליו סוכריות על מקל, את הגפרורים הניחו על שולחן העץ וזה הותיר סימן, כל הריצפה והשולחן היו מלאים בשעוות הנר, ושאריות של סוכריה, הקטן בכלל לקח מרשמלו על שיפוד והחליט שצולה אותם על האש,,יצאתי מהמקלחת, ריח שרוף.ובשורה התחתונה שיחקו באש שזה מאוד מסוכן.
אז מה לעשות??? להניף את שני ידיי למעלה, לגלגל את עיניי בהנאה ולומר במתיקות "ואוו איזה יצירה מדהימה, תביאו את המצלמה דחוף שיהיה לנו למזכרת?" כאש הנר כך אני הייתי, כעסתי, צעקתי, הסברתי (בצעקות) כמה שזה מסוכן וששבוע הבא לא יעשו זאת שוב! הם הבטיחו ובזה זה נגמר.
|
תוכן התגובה:
|