|
25/2/2002 09:41
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
נביחות, ליקוקים, שערות ועוד
|
כותרת:
|
לאילנה, ראשית יש להפריד בין רגשותיך לגבי החזרת הכלבה לבין בעיות אובייקטיביות. עם הרגשות שלך אי אפשר להתווכח, אבל אולי כדאי שתנסי לרדת לעומקם ולהבין למה התפתחה הסלידה לכלבה, אולי בשיחה עם וטרינר או אפילו מאלף ומומחה להתנהגות של כלבים, שיוכל להסביר על שילוב של גידול כלבים ותינוקות, תוכלי להסתכל אחרת על הדברים ולאהוב שוב את הכלבה. בעיות אובייקטיביות יש ויש. נבחנות זו בעיה. גם הכלבה שלי נבחנית איומה. לא פעם בר נרדם ואני התכוננתי לשעה - שעתיים שלוות של לימודים, מנוחה, או כל דבר אחר שאי אפשר לעשות כשהוא ער, ואחרי כמה דקות מישהו העז לעבור במסדרון ליד הדלת, הכלבה הרימה נביחות לשמים, בר התעורר וכל התוכניות ירדו לטמיון. גם לא כל כלב ידידותי לילדים וצריך תמיד להשגיח. ההתחלה שלכם לא כל כך מוצלחת כי לא מומלץ להוציא את הכלב מהבית כשהתינוק מגיע, ותצטרכו להזהר שבעתיים אם וכאשר תחזירו את הכלבה. עם זאת לדעתי הייתרונות עולים בהרבה על החסרונות בגידול כלב ושילוב כלבים וילדים. לא הייתי מעלה בדעתי להוציא את הכלבה מהבית, גם בגלל הייתרונות שיש לכך עם הקשיים וגם בגלל המחוייבות. כלב בעיני זה לא רהיט שמחליפים כשמשפצים את הבית ומחליפים את צבעי העיצוב. זו התחייבות. מדובר ביצור חי הרואה בי את משפחתו. כמובן שאילו היה מתברר שהכלבה מסכנת את הילדים זה היה אחרת, אבל אם מדובר על סיכון שעת המנוחה שלי בלבד, עם זה אפשר לחיות. לגבי ליקוקים: לא רצוי לדעתי לתת לכלב ללקק את הפנים של הילד, בעיקר בגיל צעיר. אבל זה לא אסון אם זה קורה ואני לא מכניסה את הילד לחיטוי מיידי. בכל זאת, כשהילדים היו מאד קטנים הקפדתי גם על רחיצת ידיים בין ליטוף של הכלבה ובין נגיעה בהם. השערות באמת הדאיגו אותי כשהילדה היתה קטנה, והקפדתי לטאטא את הבית מדי יום כשהיא התחילה לזחול. היום, עם הילד השני, אני הרבה פחות מקפידה על זה, אם בכלל. נראה לי שהקפדה על פרווה נקיה מטפילים וטאטוא יומי של הרצפה מספיקים כדי לא לדאוג. תמיד אפשר להתייעץ עם הוטרינר אם לא בטוחים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|