|
25/2/2002 15:56
|
זהר
|
מאת:
|
|
אני קוראת ולבי נחמץ עבורך פעמיים, אילנה פ.
|
כותרת:
|
פעם אחת על הרגשות המייסרים שאת מתארת, ופעם שניה על השיפוטיות בה נתקלת כאן בחלק מהתגובות. אני מבינה שחלק מהבנות בעלות דעה נחרצת שהובעה בלגיטימיות, אך לו אני במקומה של מי שחשפה מולנו את רגשותיה הכמוסים ואת ייסוריה בגינם - הייתי מתכווצת ולא מדברת יותר אף פעם בפורום, ואולי בעוד מקומות, ונחנקת בשתיקתי, וחבל, כל כך חבל. אני בטוחה שלא לכך התכוונו מי שהגיבו, אך יקירות - נאמרו כאן דברים קשים כל כך. אילנה כתבה למשל שבעלה אמר שהברירה שלה היא לעזוב את הבית, ואחת התגובות שקיבלה היתה "בעלך צודק" - סליחה, אבל זה נשמע מזעזע ! אמנם אני עצמי ביליתי את כל ילדותי כשחוטמה של ננה הכלבה האגדית תחוב לי בתוך הפה, וכל שנה שעוברת ואנו חיים ללא כלב בבית היא ייסורים מבחינתי, אני רק מחכה לבוא התינוק כדי שאוכל להביא כלב הביתה בלי לחוש שאני מענה אותו בכך שהוא מבלה לבדו רוב שעות היום. אבל כאלו תגובות - אם אני התכווצתי ולבי נחמץ - אני לא רוצה כלל לתאר לעצמי מה עובר על אילנה, שרק רצתה לשתף ואולי לקבל איזו עזרה או הקשבה, אני מעיזה להניח.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|