|
3/10/2002 09:12
|
ענת סימון
|
מאת:
|
|
הליכת בוקר היא זמן טוב להירהורים...
|
כותרת:
|
יסמין, שאלת מה עושים ואני יכולה רק לספר מה אני עושה כאשר קורים לי דברים לא רצויים . אני ממש לא בטוחה שזה מתאים גם לך כי את שונה ועדינה ממני.... אצלנו בבית זמני הטלויזיה מצומצמים לצפיה יומית בסדרה קטנטנות אצל אריאל בת ה-8 . עומר (4.5) ועדי (שנתיים) עדיין לא צופים בטלויזיה , ואמא שלהם מסתפקת במנות הקרינה שהיא מקבלת מהמחשב. בבוקר , טלויזיה היא בכלל לא אופציה!
נזכרתי היום בימי רווקותי העליזים כשעבדתי בחברת טיולים והדרכתי טיולים של בתי ספר עוד לפני היות כל בן תשחורת מצוייד בווקמן ובטלפון סלולרי פרטיים. כשהייתי "ירוקה" בהדרכה , מצאתי את עצמי חדשות לבקרים מתפקדת כדי-ג'יי וכסדרןשל האוטובוס. לצידי היתה מונחת ערימת קלטות ממוספרת לפי סדר ההשמעה ומוחי הקודח משנן לעצמו תיזכורות: "בקלטת הזו להשמיע את שיר מספר שתיים ואחר כך להחליף לקלטת הבאה ... להריץ אחורה שלוש וחצי דקות ולהשמיע שיר אחד ואחכ' להריץ קדימה 11 דקות ולהשמיע שיר אחר ואח"כ....." ואתם חושבים שזה מה שסיפק את הנוער? היצחקתם אותי ! מאחורי ראשי התעופפו כל העת פקודות רמות: "תגבירי! תנמיכי! שימי ווליום! תורידי! תחליפי! תריצי! עכשיו תורי... ! תגידי לו....!!!"
אחרי תקופת השתפשפות קצרה אימצתי לי נאום פתיחה קבוע : " בוקר טוב , אני ענת ואני המדריכה שלכם להיום... הנהג שלנו מיסטר איקס ואני משתתפים בצערכם ומתנצלים מראש , אך הטייפ והרדיו באוטובוס מקולקלים. אם אתם רוצים מוסיקה , תצטרכו לשיר לבד. ושיהיה לכם טיול נ-ע-י-ם.
וכמו שאומרת האחות המגניבה של הילד המגניב שצועק בינתיים לסגור את המים : " א-י-ז-ה ש-ק-ט....."
אולי התקופה ההיא שבה אימצתי את מינהגיי המגונים נותנת לי את התעוזה להציע גם לך לומר לילדים "מצטערת , אין יותר קלטת. תצטרכו להעסיק את עצמכם" ואם רוצים להימנע ממשא ומתן מתיש שגורלו ידוע מראש אפשר פשוט " לקלקל" את הקלטת הסוררת.שנאמר " בתחבולות תעשה לך מלחמה"
האמת היא שהסיבה היחידה שאני לא מקלקלת את הטלויזיה היא שהילד הגדול שלי , שעוד מעט חוגג 35 שנים , כבר יודע לתקן מכשירי חשמל. ובגלל זה אני נאלצת לסבול במטבח שלי אפילו מיקרוגל (אבל זה כבר שייך לדיון אחר) ענת סימון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|