כן, בהחלט מגיעים לשלב ה"נחמד" הזה, בו האינטראקציה בין הזאטוטים היא לחטוף, לדחוף ולומר הרבה "שלי"!. גם פיצית חוטפת לאחרים, וחוטפים ממנה. הגישה שלי היא לא להתערב כל עוד הם מצליחים להסתדר בינם לבין עצמם. כשזה מגיע לבכי, אם היא החוטפת, אני מסבירה לה שזה לא יפה לחטוף לאחרים כמו שהיא לא אוהבת שחוטפים לה, ומבקשת ממנה להחזיר את האובייקט הנחשק. אם זה לא עוזר, אני עוזרת לה להחזיר ומפנה את תשומת ליבה לצעצוע נחמד אחר. אם חטפו לה, תלוי בסיטואציה. כשאנחנו מארחות חברים, אני מסבירה לה שהצעצוע שלה מוצא חן בעיני האחר, ושתחלוק איתו. לרוב היא בוכה, ואני מרגיעה אותה ומציעה לה משחק אחר. לרוב הם לומדים לחטוף בחזרה, ואז מתפתחת מקהלת בכי ותמיד חברותי ואני מציעות דברים חלופיים. לפעמים, אבל לפעמים, כשהילד החוטף עושה זאת באגרסיביות כשהיא מסתכלת עלי אני אומרת בחיוך ובקריצה "קחי את זה בחזרה". והיא אכן לוקחת. בקיצר, מכל הברברת שלי, ההמלצה שלי היא לא להתערב כל עוד הטונים נמוכים, ולהתערב בעדינות וברוך כשהטורים עולים. במקרה של ילד אחר חוטף אגרסיבי, אני מלמדת אותה לקחת בחזרה (שלא תהיה פריירית). זהו. קורס זריז בגישור. בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|