|
4/1/2001 16:12
|
רווית
|
מאת:
|
|
היי טובה
|
כותרת:
|
אכן חסרים לי הביקורים הסדירים וה"אצבע על הדופק". אחרי פעמיים שלחה אותי הדיאטנית לדרכי בתואנה שהיא את ההדרכה נתנה לי וכעת כל שנותר הוא ליישם. אז כולנו יודעים שזה לא ממש עובד כך, לפחות לא באוכל. נשארו לי המון חוסרים והמון דברים שלא ידעתי שמצאתי את עצמי מתחילה לזלזל בכל העניין. אם הרפואה לא מתייחסת ברצינות למצבי סימן שזה לא "ביג דיל" שיננתי לעצמי. ואז שילמתי מחיר כבד... אכלתי סופגנייה בחנוכה והגעתי לחדר מיון. חשתי ברע, בלשון המעטה. מאותו רגע תפסתי את עצמי קצר!!! אפילו אין לי חשק להכניס משהו מתוק לפה מהפחד של מה זה יעשה לי. אני שומרת על עצמי ממש חזק כי גם תופעת העייפות והחולשה והצרבות החריפה, מלבד זאת אני יודעת שלא נותר לי עוד הרבה זמן. אז בהמלצת הרופא שלי ובהמלצתו של ד"ר סיוון, המנהל את מחלקת הריונות בסיכון בתה"ש, הופניתי למעקב הריון שם ואני מתחילה ללכת ביום שני הקרוב. מקווה שלא יקבלו אותי גם שם אי אילו אדישים למיניהם ויתחילו להתייחס יותר ברצינות. ילדתי כבר שוקלת למעלה מ- 2.5 ק"ג ועוד לא סיימתי שבוע 33. בקצב הזה... לא רוצה לדעת.
מלבד זאת ירדתי החל מהיום לחצי משרה וכך אני מוצאת לי זמן רב יותר למנוחה והורדת הרגל מהגז. ממש הייתי על סף התמוטטות. אני מאד אופטימית כי הקטנה משמחת אותי עם התחככויותיה בדופן בטני, אני שרה לה והיא מבליטה לי את הטוסיק. אני מנסה להתרכז במחשבות החיוביות ופשוט לדאוג לי ולה. כולי בציפייה דרוכה למצפה לי ולבן זוגי ובזה אני מתרכזת.
תודה על ההתעניינות
רווית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
