היה נפלא!
אספנו את הגדול מהגן, חגגנו לקטנה יומולדת בגן, וכששניהם היו במצב צבירה עייף מספיק התחלנו לסוע צפונה. כיף להביט מהחלון על ארץ ירוקה ופורחת ולהציץ למושב האחורי על שני ילדים יפים וישנים במתיקות אין קץ...
מפל התנור מדהים בעוצמתו, והשמורה כולה חמודה, בוצית ופורחת. אבל ראבק, למה כ"כ ביוקר? יפה לראות כל כך הרבה תינוקות ופעוטות במנשאים.
גרשו אותנו משם בחמש ועוד היה אמצע היום אז נסענו לאגמון שהוא סוכרייה אמיתית, ותמהרו, כי אוטוטו גם שם יתחילו לצלצל הקופות הרושמות. יש שם כמה שולחנות פיקניק, מול המים והחרמון והשמיים, ובשעות אחה"צ המאוחרות מאוד זה ה-מ-ק-ו-ם לתפוס שלווה בעמק, למרות שלא ראינו כמעט בעלי חיים.
ברגע האחרון, אחרי כמה טלפונים שגילו תפוסה לא מלאה, החלפנו את חדר הארוח המתוכנן בכפר גלעדי בחדר צנוע יותר בקיבוץ להבות הבשן בחצי המחיר. דיל שווה ומומלץ אם אתם לא בונים על אמבטייה ולא מפריע לכם לאכול ארוחת בוקר בחדר אוכל קיבוצי למהדרין.
בן השש שכנע אותנו לעלות לחרמון, ותכננו לקום על הבוקר, לאכול צ'יק-צ'ק ולהעפיל לפיסגה. אלא שתכנונים לחוד ושעון קיץ לחוד ויצא שהתעוררנו בשמונה וחצי, ורק בעשר וחצי, חרדים מההמונים ומהפקקים, נכנסנו למכונית, תוך שאנחנו משננים "אם יהיו פקקים ניסע לטייל במקום אחר ונחזור באמצע השבוע". מהר מאוד גילינו, שאנחנו די לבד על הכביש. הנסיעה עברה עלינו בהימורים על איפה-יתחיל-הפקק, וכשהגענו במפתיע למחסום אחרי מג'דל שאמס ולא נצפו מכוניות לפנינו או אחרינו שאלנו את השוטר אם משהו קרה והאתר סגור. אז לא, האתר פתוח, ומלא שלג, וכנראה שהמוני בית ישראל כבר עשו V על החרמון השנה, ומכיוון שמדובר בבילוי יקר למדי, כנראה עושים את זה רק פעם אחת. ב-11 בבוקר היה מגרש החנייה מלא רק שליש, לא היה אפס קצהו של תור לאוטובוס שמעלה את המבקרים למעלה, וההתלבטות היחידה היתה אם לקחת מעיל או להשאיר - היה חם! פיננסית זה די מרגיז, לשלם 100 ש"ח לשני מבוגרים וילד (מגיל 3) תמורת הזכות לחנות וליסוע באוטובוס, וכשמגיעים לאתר רואים שכל מה שמוקצה למי שרק מבקר הוא מגרש קטנטן עם שלג אפרפר ועייף, מוקף בדוכנים לממכר תירס חם וגדרות. מי שרוצה אוויר פסגות חייב להוסיף עוד כ-30 ומשהו ש"ח לראש ולעלות ברכבל. למעלה כבר מרווח יותר, וההרגשה באמת אלפינית, "כמו בחו"ל". בכ"ז מומלץ (ביחוד אם, כמונו, חסכתם על הלינה).
סיימנו בארוחת גבינות עיזים ב"נמרוד", מומלצת מאוד לאוהבי הז'אנר שצאצאיהם טרום-מוצקים (בן השש נחנק מהלבנה העיזית למהדרין והסתפק בלחם וחמאה, בת השנתיים דגמה מהכל וטרפה גבינות חריפות ומסריחות בכל פה, שניהם בעיקר התגלגלו על הרצפה באושר). מול צפון רמת הגולן וברכת-רם, עם כוס יין וטחינה עם דבש חרובים, החיים יפים.
בשלוש נפרדנו מהפסגות, ועוד לפני שספקנו להגיע לאיזה כביש ראשי החבר'ה נרדמו מאחור ולא התעוררו עד הפקק באולגה.
חזרנו עייפים אך מרוצים...
תודה לממליצות - בקרוב אצלכם!
|
תוכן התגובה:
|
