הי אור (וכולן) -
אני נמצאת בסוף הריוני הראשון (מתחילה שבוע 40 מחר), ומהשבוע ה-33 (בערך) ועד לפני כשבוע וחצי (אמצע 38) שחה לו שוקי הקטן בתוכי כשהוא במצג עכוז. בשבילי היה מדובר ב"אסון", מפני שאני מתכננת ללדת מחוץ לבית-החולים (אצל אילנה שמש בקליניקה), אך במצג עכוז אין מה לדבר בכלל על אופציה כזו, וגם ברוב בתי החולים מדובר בניתוח קיסרי באופן כמעט אוטומטי. אי לכך, היה ברור לנו (לי ולבעלי, שהוא שותף מלא, תומך ונלהב בכל שלבי ההריון) שנעשה ה-כ-ל כדי להפוך את שוקי שלנו. להלן פירוט מפורט ביותר של נסיונותינו השונים, מתוך הנחה שזה עשוי להיות חומר קריאה מעניין, ואולי אף מועיל, למי שנמצאת במצב דומה. השאר מוזמנות לדלג הלאה בכייף...
עם קבלת האישור למצג עכוז באולראסאונד של שבוע 35, התחלתי, בעצתה של מירה ארצי-פדן, מורת היוגה שלי, בביצוע יומי של תנוחות "הפוכות" - אגן מונף גבוה-גבוה, בתמיכתן של שלל כריות גדולות, בעוד הדם זורם לו בכייף לראש. הוספתי פה ושם גם נענועי-אגן, בתנועות סטייל ריקודי בטן. שוקי לא התרשם כלל.
מירה נתנה מספר טלפון, פנינו לגילה רונאל שעליה כתבה ליזקה למעלה, וגילה (תודה לך!) הפנתה אותנו לטוביה סקוט, שעוסק ברפואה סינית ונמצא קרוב יותר אלינו (בגן שמואל שבאזור חדרה - טל. 6320917 - 04). טוביה הנחה אותנו איך לבצע את הטיפול במוקסות (תותשדה, את בטוחה שאפשר גם עם קטורת? הבנתי שלצמח ממנו עשויות המוקסות - לענה דרקונית, אם אינני טועה - יש אי-אלו סגולות מיוחדות המכשירות אותו להיות צמח הופך עוברים מוסמך, גם אם מסריח בהחלט), ואת הטיפול-בחימום הזה ביצענו באדיקות במשך מספר ימים, בוקר וערב. ושוקי? אמנם הואיל בטובו לרקד קצת כמעט בכל טיפול, אולי כי טוביה היה באמת נחמד ושוקי לא רצה לאכזב לגמרי, אבל להתהפך? למה מה קרה?!
הבא בתור היה רפי נוי, הומאופט קלאסי מוסמך (טל. 6288681 - 04), שאותו פגשנו בסדנת היוגה שערכה מירה במצפה רמון. קיבלתי מרפי (שהיה פשוט נפלא, תומך ומסביר ומעודד) תרופה הומאופתית המבוססת על כלנית (כן, כן, זו האדמונית שלנו...), שאותה לקחתי בתדירויות שונות ובזמנים שונים לפי הנחייתו הצמודה של רפי, תחילה במינון ביניים, ואח"כ במינון גבוה יותר. הפעם שוקי כבר הבין שאנחנו מתכוונים ברצינות, ובכל בוקר ביום שלאחר נטילת התרופה השתולל לו בבטן באופן מדהים - כל הגוף שלו זז, והתחושה היתה פשוט מהממת: הבטן שלי זעה וגעשה ורעשה, כאילו הוא עושה לו שם בפנים סלטות ופליק-פלאקים, אבל בסוף כל המהומה הוא עדיין יצא כשראשו על העליונה...
זהו, לא נותרה ברירה, ופנינו לד"ר קנטי מבי"ח מאיר (טל. לקביעת תור: 7472232 -09), הנזכר בהודעתה של רותי למעלה. על ד"ר קנטי שמענו המלצות מכל עבר - החל באילנה שמש, וכלה באימו של בעלי, שהיא אחות (גם) טיפת חלב ותיקה ומנוסה, ועבור בעוד כמה אנשים בדרך. וכך, את יום ראשון שעבר בילינו בבי"ח מאיר: תחילה חוברתי למד לחץ-דם ודופק, למוניטור ולאינפוזיה, שדרכה קיבלי עירוי ריטודרין - חומר המרפה את שרירי הרחם ומונע צירים (נזכר בספרו של ד"ר בר כחומר הניתן לשם עיכוב/מניעת לידה במקרה של צירים מוקדמים), וגם מעלה את הדופק האימהי (וכנראה גם קצת את זה העוברי). כך עברו להן כשעתיים וחצי, שבמהלכן ישבנו, קראנו ספרים (בעלי - "עקרון הרצף", אני - "תינוקות ואמהותיהם") וקישקשנו בינינו ועם אנשי הצוות שנכנסו מדי פעם לראות מה העניינים ולהעלות את מינון הריטודרין. ואז הגיע ד"ר קנטי, קורן סימפטיות ואנושיות וביטחון, בדק באולטראסאונד שאכן במצג עכוז מדובר כאן, תחב אצבעות יד אחת מתחת לעכוז הקטן (באופן חיצוני, דרך דופן הבטן - וזה מה שבעצם כואב בהליך הזה), הניח את אצבעות היד השניה מעל לראש העקשן, ובתנועה סיבובית, באיטיות אך בנחישות, הוביל את שוקי אל הפוזיציה הנכונה... אני, בהנחיתו של ד"ר קנטי, השתדלתי להירגע ולהרפות את שרירי הבטן עד כמה שניתן, דבר שאינו פשוט כ"כ לביצוע, מפני שהתגובה האינסטנקטיבית, כאשר מישהו תוקע אצבעות לתוככי בטנך, היא לכווץ ולהתכווץ. הנסיון הראשון לא צלח, ולאחר כדקת מנוחה ניסינו שוב, ו-יש! האולטראסאונד אישר: ראשו למטה, (עצם)זנבו אל-על! תהליך ההיפוך עצמו לקח לא יותר מחמש דקות, והכאב שבהיפוך היה עבורי נסבל לחלוטין, ושווה ללא כל ספק (בבי"ח שמעתי גם דעות אחרות, כולל סיפורים על נשים שהכאב מנע מהן להרפות את שרירי הבטן, וכתוצאה מכך הרופא לא הצליח כלל לבצע היפוך). לאחר מכן נשארתי מחוברת למוניטור למשך עוד כשעתיים וחצי-שלוש, לוודא שהכל בסדר, ולקינוח אף קיבלנו מהמיילדת סימה (שהיתה מאוד נחמדה וחביבה, כמו כל הצוות) סיור פרטי באחד מחדרי הלידה הטבעיים של בית-החולים. בסה"כ זו היתה חוויה "בית-חולימית" חיובית בהחלט, ומה שבאמת חשוב - שוקי במצג ראש עד עצם היום הזה, בועט לו בכייף בצלעותי, ולא בצוואר הרחם שלי...
ולסיכום - הרגשתי האישית היא שהטיפולים האלטרנטיביים השונים אמנם לא השיגו את ההיפוך המיוחל, אך בהחלט תרמו להצלחתו בכך ש"הכינו את הקרקע" באופן כלשהו לקראת ההיפוך החיצוני ה"קונבנציונאלי", עד שאפילו אנשי הצוות בבי"ח אמרו שזה היה אחד ההיפוכים החלקים והמהירים שראו (בעת ההיפוך סבבו את מיטתי עוד כ3-4 מיילדות, שבאו לראות את קנטי בפעולה, ותוך כדי-כך ליטפו אותי ועודדו אותי - כמעט מחאו כפיים בסוף...). לכן - שווה בהחלט לנסות את הטיפולים הללו, שהם הרבה פחות אגרסיביים ונושאים פחות סיכונים מההיפוך החיצוני, מה גם שיש לא מעט נשים (ותינוקות) שעבורם טיפולים כאלו הספיקו כדי לגרום להיפוך.
אז שיהיה בהצלחה, ודווחי לנו (גם אם זה באנגלית...) איך הלך!
טלילה.
|
תוכן התגובה:
|
