לא יכולה לנקוב בשמות של תרופות או בסוג ההתמחות שרופאים עוברים או במחקרים, אבל שימו לב שדיכאון הוא תופעה ההולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר בחברה שלנו, כולל דיכאון אחרי לידה. אני משווה את הדיכאון להגעה לקרקעית של הקרקעית. (ואני יודעת כי הייתי שם וכנראה עוד אהיה), אני משווה את הדיכאון לרגע בלידה שאת מבינה שלא תימלטי, שהכאב הזה יחזור ויכה בך שוב ושוב ואת שוכחת שיצא מזה משהו טוב, שזאת לידה, וכל מה שנשאר לך זה פשוט לצלול, להתמסר.... בדרך כלל משהו חדש יקרה ואת תצאי מהצד השני. אני לא אומרת שלא צריך ללוות אנשים בדיכאון או לטפל בהם,כמו שאני לא חושבת שצריך להשאיר יולדת לבד. להפך, אוירה של קבלה, חום, עזרה, תמיכה, מגע אנושי, אמונה הם כוחות שיכולים לעזור לאדם לצלול עמוק אל הגבולות של עצמו, כדי להוולד מחדש. תרופות יהיו והיו תמיד כדי לעזור לאותם אנשים שפשוט לא יכולים. שהמעבר הזה יפרק אותם. אבל באמת, הם מעטים... אם לכל אדם היה בשעת דיכאונו את העזרה המתאימה... אם כל לידה היתה עטופה באהבה, אמונה וחום... כי הדיכאון הוא השלב האחרון בדרך להתפתחות (ואת זה לא אני אמרתי, אלא אליזבט קובלר רוס ודווקא על מוות, אבל בעצם על החיים)
|
תוכן התגובה:
|