השנה הראשונה אחרי הלידה היתה מאוד קשה, מבחינה זו. ממש לא רציתי מין. לא התחשק לי. בערך חודשיים אחרי הלידה התחלנו לפעמים, בערך פעם בשבוע-שבועיים. בן זוגי התלונן רבות. אני הרגשתי יותר ממלאת חובה מאשר רוצה, ושנאתי את זה. זה ממש דירדר את המין בינינו ובסוף העדפתי לוותר לחלוטין מאשר לאלץ את עצמי. ביקשתי מהאיש שבמקום להתלונן ינסה לחזר ולפתות, והוא סירב בטענה שזה צריך לבוא טבעי. ממש כעסתי שאין הבנה לשינוי הגדול שעברתי. בסופו של דבר מצאתי שמין בלי חדירה מהנה אותי הרבה יותר וזה אפשר לחזור לסדירות מסויימת של פעם בשבוע. לקראת ההריון השני, עברנו טיפולי פוריות ואז יחסי המין הפכו מתוזמנים וזה היה ממש מאוס על שנינו. מה משדהים הוא, שמתחילת ההריון אני ממש רוצה. הרבה יותר מקודם, לפעמים פעמיים-שלוש בשבוע. האיש עדיין מרגיש חסך (מה הוא רוצה? מה שהיה לפני עשר שנים כשרק הכרנו?!) ואני מרוצה, אבל - אנחנו ישנים באותו חדר עם הפעוט שלנו, שהוא בן שנתיים וחודשיים. המיטה שלו צמודה לשלנו. בדרך כלל המין לידו, מתחת לשמיכה, כשהוא ישן. לי זה קשה, אי אפשר לגוון ככה, קשה לי לחוש ממש אינטימיות, אני חוששת שפיצי יתעורר, לא מרוכזת מספיק, לא בפנים מספיק. האיש לא מסכים לנסות מקום אחר בבית, ככה טוב לו (מוזר, לא?), לא רוצה גיוון או הרפתקאות, רק שיהיה הרבה. אז שאלה - במיוחד לאלו ביניכן בלינה משותפת עם הילדים - איך עושים את זה?
|
תוכן התגובה:
|