18/5/2003 17:16
|
נועה
|
מאת:
|
עוד תודה קולקטיבית וכמה אישיות
|
כותרת:
|
שוב, תודה, כאמור אין כמו הבית (הזה). תודה לכן על המחמאות (זה תמיד כיף...) ועל השמחה בשמחתנו - כן ירבו.
כרמית אני דוקא פחדתי מלהכין תסריט, כי אני בעצם בן אדם די מרובע (זורמת? אני??) ופחדתי שאתקבע ואתקע עם מה שתכננתי מראש. אז דאגתי לדעת כמה שיותר... וקיויתי לטוב. כמובן, המציאות היתה טובה מכל מה שדמיינתי - או כמו שאמרתי למיילדת, אני אפחד לחזור- כי סיפור כזה כבר לא יהיה לי שוב... ארזית - תרומתך לכך אכן גדולה. גם תוך כדי לא העזתי להאמין שככה זה יגמר.
נורית, ממש נעים לדעת שזה עוזר. שיהיה לך ב-ה-צ-ל-ח-ה! וכמו שאמרה לי המיילדת, באותו ענין - זה רק משתפר... בואי נקווה שהיא יודעת על מה היא מדברת.
גילי, תודה, כנראה שגם בדיעבד זה יעיל (ובאותה נימה לאמא11 שאולי תגיע -זוכרת שכתבת לי פעם, העיקר שיהיה קצר? זה כל כך נכון)
לעדי-אמא-של-יובל, אכן הסיפור שלך 'תפס' אותי בשיא המתח לקראת הלידה, ואין ספק שהועיל רבות, למרות ועל אף הכל,
ואיריס היקרה, לא כתבתי קודם, אבל סיפור הלידה/לידות שלך (שהיה לי קשה לקריאה, עד הסוף הטוב) נתן לי המון, המון אומץ, ותודה על האיחולים המיוחדים - אבל כל ה-20??? בכל זאת, יש לי עוד כמה תכניות בחיים...
סאלוש, את פה? אפשר לכתוב לך למייל?
קשה להאמין שאני בקושי מכירה אתכן. תודה אדירה. ובזאת אני לוקחת מספר ונעמדת בתור לדיוני שנת הלילה והמוצץ. נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|