|
28/5/2003 22:06
|
דנדוש
|
מאת:
|
|
אוי בנות מקסימות
|
כותרת:
|
זה כל כך מסובך.הלואי והייתי יכולה לחשוף יותר פרטים אבל אי אפשר. אני קראתי עכשיו את התגובות שלכן, ואני יודעת שאני צריכה להפסיק לחשוב על כל העולם ולשים את עצמי ראשונה בסדר העדיפויות. אבל אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. יותר מדי דברים מונחים פה על הכף. הבסיס להכל הוא הבסיס הכלכלי. אפשר להגיד שאם לא הייתי עבד לחובות עבר אז מזמן כבר הייתי משנה כיוון. אם אני פתאום אגיד "פוס" הנזק הכלכלי לי ולמשפחתי המורחבת (כולל הוריי) הוא של מאות אלפי שקלים. ההורים שלי כבר אבדו את הכל לפני שנתיים, וזה שובר. אבא שלי חולה, וכבר לא יכול לעמוד בלחצים האלה. הוא רואה אותי מתענה והוא יודע הכל, והוא הרבה פעמים אמר לי "בואי נשים זין על הכל, יהיה מה שיהיה." א אבל אני יודעת מה התוצאות הקשות של מעשה כזה יהיו, ואני גם יודעת שאם לא יהיה לו לאן לקום בבוקר הוא פשוט ייגמר. הלחצים הם עצומים כי הצפייה היא שאני אציל את המשפחה. ובמקצוע שלי נורא חשוב השואו אוף ותדמית המצליחנות, ותוסיפו לזה שאני צריכה להיות יצירתית, יזמת ומבריקה. קראתי את ההודעות שלכן ופשוט בכיתי. כל אחת ואחת מכן אמרה דברים כל כך נכונים וחכמים. אולי אני פשוט צריכה להשלים עם המצב. להבין שאין ברירה וככה יראו חיי בשנים הקרובות. לא להילחם בזה כל הזמן ולחלום על משהו שכרגע אני לא יכולה להשיג. אני חושבת שאני בהחלט אפנה לקבל טיפול כדי להתמודד עם הלחצים האלה. חס וחלילה שאני אחזור לדפוס האנורקטי ששלט בי שנים. למשל היום לא אכלתי כלום כל היום והסתובבתי עם בחילה ולחצים בחזה ופשוט נלחמתי עם עצמי לא ללכת לשירותים ולדחוף אצבע, כי אחר כך מתמכרים לזה. אבל הילדים שלי מקסימים, ונותנים לי כח. והבעל שלי מקסים ומתחשב ועוזר ותומך. ובכיוון הזה אני באמת מאושרת. אני חייבת ללמוד לעשות את ההפרדה כשאני מגיעה הביתה. תודה לכולכןעל המילים החמות והעידוד והעזרה שלכן להתבונן לתוך עצמי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|