כשנולד בכורנו, לפני 4 שנים, בנזוגי הרגיש קצת בצד כל אימת שהרך הנולד ביקש לינוק. ולא, לא סיפקו אותו האמבטיות, החלפות החיתולים, החזקת התינוק על הידיים, ופינוק האם המיניקה (אני). בנוסף, גם אני תכננתי סוג של המשך קריירה, ונראה די הגיוני לאפשר לשלושתנו: אמא, אבא ותינוק, גמישות מירבית. בשלהי ההריון הלכנו יחד להרצאה של יועצת הנקה מוסמכת, ולמדנו את נושא ההנקה, שאיבה וכו'. בעיצה אחת עם רופא הילדים שלנו התחלתי לשאוב כשבני היה בן 4 שבועות, ובנזוגי נתן לו בקבוק אחד ביום, בד"כ כשהיה שב הביתה בערב. אחרי כמה חודשים יצא שעבדתי מחוץ לבית יומיים בשבוע, ובננו נשאר עם בנזוגי וקיבל את כל החלב מבקבוק במשך כ-12 שעות, כאשר אני שואבת במשרד. כך היה עד גיל 10 חודשים, אז מאס בננו בבקבוק וחזר להנקה מלאה בלבד. עכשיו, עם הולדת בתנו, חשבנו שנעשה זאת שוב, אך עד כה, והיא כבר בת 4 חודשים, הגברת מסרבת לכל סוג של פטמה מלאכותית. כשהתחלתי לשאוב, לפני 4 שנים, ניסיתי כל מיני סוגים של משאבות, והתבייתתי על משאבה חשמלית כפולה (ויקרה) של מדלה, שעשתה את העבודה ביעילות. לא זכור לי שלקח לי יותר זמן לשאוב מאשר להניק, אבל הנטל הכרוך בניקוי חלקי המשאבה והרתחתם היה די מעיק, כנ"ל ההתעסקות עם הבקבוקים ופטמות הסיליקון. בכ"ז זה היה שווה. מבט האושר שהיה נסוך על פני בנזוגי כאשר החזיק את בננו והגיש לו בקבוק מלא בחלב אם שזה אך נשאב (או זה אך חומם מן המקרר) עדיין זכור לי. בשורה התחתונה, יותר קל להניק מאשר לשאוב ולתת מבקבוק, אבל מה לא עושים למען שלום בית, סליחה, שוויון. שיהיה לכם בהצלחה, ולקטנצ'יק בתיאבון.
|
תוכן התגובה:
|