25/7/2001 02:35
|
ריש
|
מאת:
|
בהמשך לאורית ולעידותוש.....
|
כותרת:
|
הספר שהוזכר בנושא הוא נשים ורודות אין לי שמץ מי המחבר/ת או ההוצאה.
לגבי מה שעידיתוש כתבה... אני חושבת שמותר (וצריך) להיות אגואיסטים אחרי לידה. כבר ידעתי את האישלי שאם נלד בבי"ח אני מבקשת איפול מוחלט על התזמון והמקום כדי שאוכל לנוח (בלי מבקרים אינסופיים שבאים והולכים כל יום כל היום...) הודעתי לו שיש לו משימה לטפל בצד שלו במישור ההסברתי שאני לא רוצה לראות אף אחד ביומיים הראשונים (אמא שלי קיבלה ג'וב זהה באגף השני) כדי שיהיה לי זמן לחזור לעצמי (חוצמזה שלי ממש לא מתאים להיות בפוזת העייפה / כואבת/ וכו' מול גדודי מבקרים) אחרי היומיים האלה הודעתי לשניהם שאני מתככנת ללכת להורים שלי לקבל פינוקים (בלי ביקורת ובלי עיצות מציקות!!! אחרת אני הולכת משם...) יען כי נראת לי משימה מספיק גדולה להתרגל למישהו החדש לנוח לאגור כוחות בלי הצורך להיות "מארחת" מי שרוצה לבוא שיטריח את עצמו עד לשם (ושההורים שלי יקחו אחריות על האירוח).
מותר וצריך להוריד מעצמך מה שלא חיוני... אם אחות אמא אח בן-זוג חברה יכולים לעשות במקומך כביסות, אוכל, נקיון, סדר או כל דבר אחר קחי את זה בשתי ידיים ואם הם לא מציעים תבקשי!!! במקביל אפשר לגשת לייעוץ (חינם) דרך קופ"ח במכבי הנוהל הוא תאום עם פסיכולוג (ישירות כמו עם דיאטנית) צריך לשאול אם זקוקים להפניה אם כן פשוט ללכת לרופא משפחה. אופציה נוספת היא להסתייע בשירותי העו"ס של קופ"ח (זה ללא הפניה כלשהי פשוט בתאום מראש) ניתן להוועץ באחות קופ"ח (זו שמטפלת בי היתה פשוט אלילה אחרי ההריון הקודם תפסה איתי שיחה אמפטית הפנתה אותי לגורמים המתאימים למרות שהחלטתי בסופו של דבר להתמודד לבד כשבאתי למעקב שוב עכשיו היא קיבלה אותי בעיניים דומעות מאושר)
שולחת לך הרבה כוחות
ריש
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|