9/6/2003 12:19
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
רינת יקרה, תודה
|
כותרת:
|
למדתי המון. למשל המשפט שלא לתת לאנשים שלא אוהבים את התינוק שלך לגעת בו הוא לכאורה פשוט, אך עבורי הוא טלאי ענק בפער שבין מחשבות לתמלול שלהן,ושסולל לפחות את שביל הטשטוש למלחמה הבאה, בתוואי המלחמה הקודמת. אותנטיות מרשימה של סופרת מתעדת עוקבת ברגישות קולנועית אחר התהליך שעבר עליך, ומתחקה במיוחד אחר ההיבט המרתק של תחושותיך, שנדמה ששזורים בהם שלושה פתילים: האותנטי, הזר והמתעד, והניחה לפנינו עבודת מחקר מצוינת, אבן דרך ומפת דרכים, אם תרצי, לקחת ממתנות מטבעות הלשון העדכניות של האדם הסביר. האותנטי מסוגל לתפוס את מלוא העדשה רק כשאת יולדת ועוצמת התהליך הופכת אותך א-ורבלית, הזר משתלט כשאת מרגישה אוטומטית ובדיעבד מתבוננת בו מבלי לזכור שידיו הן ידיך, ואילו המתעד, גומע בעדשתו את כל ההתרחשות הנראית לאדם הסביר, והוא המגיש לנו כחברה נתח נאה ביותר של תפיסה. תודה לך על עבודת מחקר מושקעת ומצוינת, תערוכת צילומים ממש של הנפש, במעבדת הענק של לידה. בכבוד רב, הפקידה רותי ק. בשם הבוס ששמו נבצר מזכרוני כרגע המחלקה לטופוגרפיה של המטאפיזיקה, מחלקת תיעוד וצילום האדם
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|