אין מנוס מליזום זמנים שמוקדשים רק לו. אמנם 4.5 זה לא גיל לשיחות נפש, ובטח לא צריך לצפות לשיחות על "מה מפריע" כי הוא לא ידע להגיד. אבל אם יהיו לו פעמיים בשבוע שיש לו שעת בילוי איתך נטו, הוא יחזיר לעצמו את הבטחון והאמונה שאת עדיין שם, ויותר מכך, שהוא עדיין שווה וראוי. מן הסתם הוא שואל את עצמו מי אני ומה מקומי, ואם את מצמידה אותו אליך לשעה, אפילו לעזור לך להכין עוגיות, או לשחק במשחקים שלו, הוא מקבל את התשובה. ואני הייתי מנסה דווקא את הקטע של לעזור לך במה שאת עושה, שזה דברים שנותנים רק לגדולים, ואחותו הקטנה לא יכולה לעשות אותם, הוא גם מתפתח מזה, וגם מרגיש חשוב ונצרך.
|
תוכן התגובה:
|