הופתעתי מעוצמת התגובות שקיבלתי ואני עדיין מקבלת על מה שכתבתי. כמובן שזה לא היה צריך להפתיע אותי: נושא שנגע בי באופן כל-כך עמוק, מן הסתם נגע בעוד המון נשים, אבל בהתחלה ממש הוכיתי באלם. אבל עכשיו, כשהתאוששתי (וגם הילדה סוף סוף ישנה) אני מרגישה (כמו שמיסטר דארסי כתב לאליזבת ב"גאווה ודיעה קדומה") "צורך לענות להאשמות שהונחו על סף-דלתי". [באנגלית זה נשמע יותר טוב]. ובכן:
1. לקחתי לתשומת-ליבי את הערותיכן על הנימה התוקפנית וחצאי-האמיתות. אני מרגישה שהנימה הזאת קיימת בעיקר ב"רשימת הדברים שאמרו על הנקה", וכנראה שאוותר עליה בהמשך.
2. פירוש המלה "טרור" הוא 'פחד' ו/או 'הפחדה', ולכך התכוונתי כשהשתמשתי בה, כי היא לא קשורה בהכרח להרוגים ופיגועים, ואני חושבת שכל מי שמחליטה לא להניק מסיבותיה שלה, אכן עוברת לעתים קרובות מסכת של הפחדות ואפילו כעס מהסביבה.
3. כן, שמתי את הקטע שכתבתי גם ב- Y-NET, גם ב"תפוז" גם ב"וואלה", ובכל אתר שיכולתי לחשוב עליו, וזאת מכיוון שאני רוצה להעביר את המסר שלי לכמה שיותר נשים, כי כשאני שהיתי ב"ליס" לאחר הלידה, שיחה קצרה עם העובדת הסוציאלית המדהימה שלהם [כשאני בוכה, בגלל הירידה במשקל של מילי... וגם בגלל ההורמונים], השיחה הזאת שינתה לי לחלוטין את כל החוויה, איפשרה לי נפשית לתת למילי בקבוק, וגרמה לי להבין שיש עוד אמיתות, מלבד אלה של יועצות ההנקה, אז למה לא לאפשר לכמה שיותר נשים להיחשף גם לדיעה כזאת?
4. אחרון, וחשוב מכל: אין לי דבר וחצי-דבר נגד הנקה או אמהות מניקות. אני הראשונה שאגיד שההנקה מצויינת לתינוק, אבל גם אני הייתי ילדה, ואני זוכרת שחוויות האושר החזקות ביותר שלי היו כשההורים שלי היו מאושרים, וגם ההפך נכון. ולכן, לדעתי, התופעה של אמא שסובלת כשהיא מניקה את תינוקה, ו-"מרעילה את החלב", כמו שמישהי כתבה פה, היא תופעה בעייתית לפחות כמו האכלה מבקבוק [אם לא יותר].
דינת
|
תוכן התגובה:
|