אני עוד פה בדאבלין- אירלנד, לשם שינוי כבר לא מקטרת כמה רע וכמה רוצה הביתה, הנסיעה האחרונה לארץ הראתה לי המון צדדים שלא ראיתי בעצמי ובנתיים במקום לרצות לחזור אני בעמדה הפוכה שעוד קצת למשוך פה למרות הגעגועים. הבעל עבר לאתר אחר פה (אותה חברה אבל בוס חדש ומקסים) ומאוד מאושר, ושהבעל מאושר גם אני מאושרת. מי שזוכר הייתי בדיכאון לידה מאוחר שגרר לקבל טיפול פסיכאטרי, לא יצא אל הפועל (אני דווקא רציתי פסיכולוג- אבל פה כל דבר זה מלחמה מרגיזה) ואולי טוב שכך. התמודדתי עם עצמי ובנתיים אני מרגישה נטולת דיכאון. אחת הסיבות היו כנראה החלפת הגלולות וחזרה לסוג עם מינון גבוה יותר (סבלתי בעבר מבעיות הורמונים להכנס להריון, פה לא עושים בדיקות אז אני לא יודעת מה המצב כיום אבל בנתיים אני מרגישה טוב וזה מה שחשוב). מעין סיימה שנה ראשונה בבית ספר ואני מאוד גאה בה. ארז בגיל שנתים וחצי המופלג ילך לגן בספטמבר. זה יהיה הרגע שבוא יהיה לי עצוב להפרד ממנו אבל אושר ענקי שיהיה לי קצת זמן לעצמי סוף סוף. מי שזוכרת שהוא עבר ניתוח "כפתורים" אז אחד נפל אחרי שנה והשני עוד בפנים, ניתוח שאני מחשיבה לרגע מאוד חשוב בחיו להתקדם הלאה כי היום הוא כבר דובר שתי שפות: עברית שדי שולטת, ואנגלית שמתחילה לצאת בקצב עם הזמן. המקסים מעסיק אותי המוןןןןן שעות וידוע בבית בשמו "פירוקים - שירותי ניקיון ופירוק בע"מ" רק שלשום נשברה לו זכוכית על הראש (ניקיון עם שואב אבק מומלץ). בקיצור ממש לא משעמם לי. את תקופת הדיכאון אני זוכרת כחוסר יכולת תיפקודית בבית לחלוטין, ממש רובוט. היום זה אחרת ויש את הבעל לימים שרע או יש נפילות. שבוע שעבר החזרתי את הסיפרה 2 בעשרות לבקו"ם ונדדתי אחר כבוד לעשור השלישי לחיי אני גאה על ההשגות שלי (חוץ מהמשקל :-P ). ארז שהיום קצת יותר מבין ויש לו קצת טוסיק לראות טלוזיה ולא להרוס מקום זה או אחר נותן לי אופציה לא רק להציץ פה אלא גם לכתוב לפעמים. מי שרוצה לראות את הילדודוס ואותי מוזמן לשלוח לי מייל אני אשלח לו לינק לאתר שלנו.....
עידית או בשם הנצחי עידיתוש'
|
תוכן התגובה:
|